בין לקוחותינו המרוצים:
מוגנות-כי מניעה עדיפה מכל טיפול
פירמידת הצרכים וחשובה לא פחות ממאכל פיזי.
מוגנות היא היכולת של הילדים להגן על עצמם מפני רוצי רעתם, מנצלי תמימותם וטוהרם. ובעיקר,
היכולת שלנו להקנות להם זאת בצורה ברורה, נעימה, תמימה וטהורה, בלי לפרוץ את עולמם אך, כן,
לזהות סימנים מחשידים, איתותים, לא להיות חרדתיים, אך כן להתייחס לחרדות הילדים. בנוסף,
להקנות להם כלים להתמודדות בעת סכנה וגם לספר ולשתף אותנו באופן שיוכלו לעשות זאת בלי
לחשוש מתגובתנו.
לצערנו, כל יום שומעים על פגיעות בילדים. אנו עומדים חסרי אונים, חסרי שליטה, מבוהלים ואפילו
היסטריים.
מניעה, נותנת לילד כוח להתמודד מול מבקשי רעתו ולנו תחושת שליטה, עשיה ומינימום של
השתדלות שהיא חובה. חובה לכל אם שרוצה להיות שקטה שעשתה את המיטב.
התכנית באישור משמרת הקודש והחינוך
תכנית המוגנות מועברת כסדנה מלווה במצגת למורות, גננות, בבתי ספר ובגנים
לאימהות. עמ שכל אימא תוכל להכין אל ילדיה, עפ העקרונות הנלמדים, בהתאם
לשפה הייחודית לכל בית.
כל הרצאה נמשכת כשעתיים, יש זמן לשאלות ותשובות ודף כתוב לסיכום החומר.
האם יוצאת עם תחושת מוגנות וכך מכינה את ילדיה באופן המיטבי להתמודדות,
במצב במצב מאיים של פגיעה, חלילה.
אם מוכנה היא אם מכינה.
<<< יום שלישי, ה' בכסלו, 3.12.2019 דב גרונר 48 פרדס כץ >>>
<<< יום רביעי, י"ג בכסלו, 11.12.2019 ביריה 8 קהילות יעקב >>>
<<< י"ט בכסלו, 17.11.2019 משולם רהט 5 פרדס כץ >>>
<<< י"א בטבת, 08.01.2019 עקבו אחרי הניוזלטרים >>>
אתם שואלים- אנחנו עונים
קראתי שרוב הפגיעות נעשות דווקא ע"י אנשים מוכרים בסביבה מוכרת, ואפילו קרובי משפחה, ל"ע.
איך אפשר להקנות לילד את ההבחנה בין לכבד מבוגרים מכרים או קרובי משפחה לבין שמירה על הביטחון האישי שלו?
אכן, לצערנו רוב הפגיעות נעשות ע"י קרובי משפחה או אנשים מוכרים שלרוב טוו רשת מוקדמת סביב הילד. זה מזעזע וקשה להכלה עד אימה. כשאני מכינה את הילד אני מדגישה שרוב האנשים בעולם הם טובים, צדיקים ועושים מעשים טובים. אבל, יש אנשים שנראים צדיקים כמו סבא, ולפעמים זה סבא או דוד, רבה או שכן שנראים צדיקים ואולי גם עושים הרבה מצוות אבל עושים מעשים שאסור לעשות ולכן גם אם הם נראים צדיקים ואנו מעריכים אותם ולא יודעים שהם כאלה, אנו סומכים על הילד שאם משהו לא נראה ולא מרגיש נכון ללב שלו הוא יבוא לשאול אותנו. אנו רוצים לפתח את קול הלב, כי לא נוכל להכין את ילדנו לכל סיטואציה. יש לתת לילד לגיטמציה לא לאפשר דברים מסוימים גם אם הכול תקין, לקרובי משפחה ולתת לו תחושה של שליטה ובחירה.
בנוסף, נבטיח לו אמון ונאמנות והגנה מלאה.
חשוב ביותר לתת כלים לזיהוי מצבים רגישים שכאלו שיכולים להיות במסווה של קרבה וניתן דוגמאות למגע לא תקין, קשר לא בריא ועוד. כל בית ע"פ השפה שלו ובלבד שהמסר יובן ויופנם. בעת פגיעה במשפחה יש להוקיע את המעשים ומורכב יותר להוקיע את העושים [תלוי מי הוא ומהי הקרבה].
בהכנה ניתן דגש על כך שאני סומכת עליהם שהם ידעו להיזהר מהקבצן המוזר בקצה הרחוב ואני הרבה יותר רוצה להיות בטוחה שהם ידעו להתמודד עם מישהו שהוא אולי השכן, המחנך, בן הדוד וכו..בבחינת :"עזור לי להזיהר מאוהבי כי משונאי אשמר כבר בעצמי".
איך מלמדים ילדים על מוגנות בצורה בריאה בלי לעורר בהם פחדים?
זהו תהליך מקביל לתחושת שלנו כהורים. אם אנו זכינו להיות מוכנים ורגועים, הנושא מעובד בתוכנו ועם כל הסיפורים הקשים, אנו מצליחים להתנהל ממקום בוגר, בריא, שלוו ובטוח, בדיוק כך זה יעבור לילדים. זהו ריקוד מול מראה. הסדנה הדיגטלית המלווה בדיסק עם הסרטות של הרצאות וספר עם חומרים כתובים, שאלונים ומגוון דרכים לעיבוד נותנת לנו ההורים והמחנכים ידע המהווה כוח לעבוד ולצלוח משוכה מורכבת זאת.
מאיזה גיל צריך לדבר על מוגנות?
ואיך עושים את זה בגיל קטן?
אמא אווזה מכינה את ילדיה רגע לפני שהם עוזבים את הקן. המעבר כבר כפעוטות מחייב אותנו באחריות ושמירה מיוחדים. בעיניים בולשות ובכלים לזיהוי שינוי באטמוספירה של הילד. מגיל שנתיים וחצי שלוש אשנן לו שהגוף שלו שייך רק לו. ואנצל סיטואציות טבעיות כמו החתלה או מקחלת לחדד מודעות ונהלים. כמו בכל נושא, זה חייב להיות מתוך אווירה נינוחה, מכבדת, לא לחוצה בה האם ברגישות ובתבונה יודעת מה נכון לילדיה, ממש כמו בנושאים אחרים, בהם אמורה וצריכה להכינם: זהירות בדרכים, זהירות ממכשירי חשמל, אש ועוד. אין גיל יש תחושה ואינטואיציה הורית.
כלומר, זהירות ובטיחות בלי חרדתיות.
אני יודעת שזו לא שאלה לעיתון, אך דווקא בשל נחיצות הנושא מחד, והלחץ שלי מאידך, אני כן חושבת שראוי להעלותו [בצניעות וברגישות] גם מעל דפי העיתון. בהזדמנות זו אודה לכם על הפורום המקסים והחשוב!
כאימא לילדים וילדות בגילאים צעירים אני מלאת חרדות ופחדים בנושא הטרדות הילדים כפי שכולנו, לצערנו, מוצפים לאחרונה. מעבר ללחצים שלי הייתי רוצה כלים מעשיים במסגרת האפשר.
בברכה,
מלכי מביתר עילית
מלכי יקרה!
פנייתך נורמלית בתקופה לא נורמלית שכזו. אמנם, לחץ וחרדה אינם מקדמים ואינם מגינים אלא עלולים ההפך, אך אני מבינה את המקום בו את נמצאת כעת. לצורך כך בדיוק, הוקמו הסדנאות. כי "ידע הוא כוח" ואימא שיש לה כלים הן בהקניית מוגנות לילדיה והן בזיהוי ובטיפול מיטבי, היא אימא רגועה ושולטת במצב.
בסדנאות דגש על צניעות, מכובדות, כלים פרקטיים ובעיקר ידע על איך להכין את הילדים ברוגע, תוך שמירה על אמונם בעולם וטוהר, לצד סימני אזהרה ואיתותים שצריכים להתייחס אליהם בזמן סכנה.
המצגת נערכה עם נשות מקצוע מובילות בתחום וקבלה, בס"ד, אישור של משמרת הקודש והחינוך.
הסדנה הקרובה ביום שלישי הקרוב כ' בכסלו בב"ב וחובה להירשם מראש!
מאחלת לכולנו בהצלחה ורוב נחת
בברכה
אתי רוזנצוייג
בעקבות שיח רחב בנושא מוגנות במגזר החרדי, עלו אצלי שתי שאלות:
1. בכל קהילה קיימות משפחות שמדברות בפתיחות על נושאים שבמקומות אחרים זה טאבו. אני חוששת שילדי ילמדו על נושא חשוב זה בדרך שלילית. איך אפשר לדאוג להעברת המסר של מוגנות בדרך ישירה אך אחראית?
2. מחפשת את האיזון בין אמא דואגת לחרדת יתר. הילדים מבקשים לרדת לבד לגינה עם חברים ואני חוששת לשלוח אותם ללא השגחתי (בני 10). מתי כדאי לשחרר?
תודה על המקום לעלות שאלות
מלכי יקרה!
פנייתך נורמלית בתקופה לא נורמלית שכזו. אמנם, לחץ וחרדה אינם מקדמים ואינם מגינים אלא עלולים ההפך, אך אני מבינה את המקום בו את נמצאת כעת. לצורך כך בדיוק, הוקמו הסדנאות. כי "ידע הוא כוח" ואימא שיש לה כלים הן בהקניית מוגנות לילדיה והן בזיהוי ובטיפול מיטבי, היא אימא רגועה ושולטת במצב.
בסדנאות דגש על צניעות, מכובדות, כלים פרקטיים ובעיקר ידע על איך להכין את הילדים ברוגע, תוך שמירה על אמונם בעולם וטוהר, לצד סימני אזהרה ואיתותים שצריכים להתייחס אליהם בזמן סכנה.
המצגת נערכה עם נשות מקצוע מובילות בתחום וקבלה, בס"ד, אישור של משמרת הקודש והחינוך.
הסדנה הקרובה ביום שלישי הקרוב כ' בכסלו בב"ב וחובה להירשם מראש!
מאחלת לכולנו בהצלחה ורוב נחת
בברכה
אתי רוזנצוייגאם יקרה, אהבתי את השאלות שלך המלמדות על אכפתיות, רגישות, עדינות ואחראיות.
לשאלתך הראשונה, ברגע שאת תהיי הראשונה שמדברת עם ילדייך לפני שמקורות זרים יוזמים בצורה לא אחראית ולא מושכלת שיחה איתם, יצאתם כולכם מורווחים. השליטה בידיים שלך והחוויה אחרת לגמרי. זה כמו לכבות שריפה או למנוע את פריצתה. הדיבור המקדים יוצר ביטחון שאת אחראית לילדייך, עושה ככל יכולתך להכינם, דואגת להם אך גם מאמינה בהם ובעיקר בה' וכולנו עושים השתדלות כמיטב יכולתנו. השיח חייב להיעשות בצורה מותאמת לבית. בצורה צנועה, מכובדת ומכבדת. פירוט יתר מכביד ולא יעיל. אני תמיד בודקת איפה הילד נמצא ומחזקת משם. לא צריך לפרט בתיאורים בשביל להגן על ילדנו, כן צריך לתת דוגמאות בעדינות של אנשים שיכולים לפגוע, או מעשים שנקרא להם "לא צנועים ולא מתאימים" ונפתח את קול הלב לזהות מה נכון לנו ומה בטוח לא.
אעשה איתם סימולציות כמו "חבר של אבא" שדופק על הדלת, קורא לילד בשמו, מבקש ממנו להראות היכן המקלט, "מבקש טובה" ורוצה שנראה לו איפה המכולת והוא יקפיץ אותו במכונית ועוד בהתאם לילד שלי ורגישותו. לא אפחיד ולא אצור היסטריה וכמובן, אקדים, שרוב האנשים הם טובים וצדיקים אבל יש שרק נראים כאלו.
בנוסף, הבסיס לשיחה כזאת הוא התחושה שאני מגיעה כאם. אם אני לחוצה וחרדתית זה יעבור ישירות לילד, גם אם התוכן יהיה "מרגיע". בערכת הורות ומוגנות דגש על יצירת ביטחון הורי, שלווה וכלים המהווים "כוח" ובאמצעותם התחושה הפנימית מתחזקת, יציבה ובטוחה, בעז"ה.
לשאלתך השניה,
לשחרר, לא מתוך מקום של עצלנות, זו יכולת פנימית מפותחת וחשובה לנו כהורים ולילדנו שיתפתחו בעז"ה בצורה מאוזנת. מחד, אנו רוצים להיות אחראיים ולדאוג להם. מאידך, לדאוג להם זה גם לתת להם מרווח, עצמאות, שחרור ומרחב. האיזון הוא ריקוד עדין המחייב רגישות מיוחדת. לא אוכל להתוות כללים ולקחת אחראיות על מה שקורה. כן, אמליץ להכין את ילדנו במיטב האפשרי [פירוט מורחב בערכת הורות ומוגנות] ואז להתפלל ולשחרר.