תודה על פנייתכם בכלל ועל שאלתכם בפרט. תמיד מותר לשאול בוודאי לפני דבר משמעותי כמו הצטרפות לסדנה. סדנה אמורה לחולל שינוי ומשכך רציני ואחראי לתאם ציפיות ולברר עמדות לפני ההצטרפות. 
ולשאלתכם, הביטוי: “החיים אינם שחור לבן” הוא לא קלישאה כשמדובר בחינוך , ולכן התשובה בוודאי אינה מוחלטת. כגישה לרוב הילדים אני מאמינה שזה מצמיח להצטרף להורים, מכין לחיים האמיתיים ומחשל. גם באפריקה תינוקות רכים הצטרפו להוריהם בשדות. הגישה שהילד במרכז, היא תוצאה של המודרניזציה שרואה את התינוק כמרכז העולם ושהסובב צריך לשרת אותו ולהתאים את עצמו אל התינוק הנלמד. אני חושבת, שכמו בחיים משהו טוב באמצע, זו הגישה הנכונה. מצד אחד לצרף את התינוק למעגל המשפחתי, להנחיל לו גבולות, סדר יום, דחיית סיפוקים והרגלים של המשפחה בפרט והחברה בכלל ולצד זה להיות ערניים, קשובים, גמישים ולא נוקשים ולהעביר מסר:” אתה יחיד ומיוחד ואנו למענך”. חלק ממה שאנו למענך זה לדאוג שתשתלב ותצליח היטב בחיים. התורה, היא נס ודגל, וכולנו אמורים להתאים עצמנו אליה. עם זאת, תמיד יש מקום לשאלת רב, דיון ומחשבה מעמיקה על כל פרט.
הורים אמורים להיות רגישים כלפי ילדיהם, קשובים להם, מכילים, לא עובדים ע”פ “שבלונה” אחת. אך במקביל להנחיל קו ברור, הרגלים, כיוון, גבולות ומשמעת ולהיות ערניים, גמישים, רגישים ועקביים, מלאי אהבה ונכונות.
חינוך הוא אכן אתגר משמעותי הדורש על העת התאמה, בדיקה, חשיבה ומודעות אך הסיפוק שבעשייה והנחת נותנים, בס”ד, הרבה כוח!!!