מוגנות

בדרך אמונה בחרתי מאז שאגם ברגר שבה[ואמן שישובו כולם],אני חושבת לעצמי-כמה זה מזכה ומחייב בו זמנית.אם היא עברה את שעברה,

התמודדות עם פחדי ילדינו [וגם של הילדים שבליבנו😊] אנו נתונים במצב מפחיד שמעולם לא התמודדנו איתו. חוסר שליטה, חוסר אונים,

הֻתַּר לְפִרְסוּם מִי הֵתִיר אֶת טִפְטוּף הַחֲלָלִים הַמִּצְטַבֵּר לְמֵאָה, שְׁלוֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים. בְּיָגוֹן, הַכּוֹחוֹת וְהַמִּלִּים, כָּלִים וְלֹא נִרְאֶה קֵץ, לִימֵי הָרָעָה.

בס"ד עַכְשָׁיו! עַכְשָׁיו, עַכְשָׁיו!  אח שב ואם לא עכשיו, אימתי?! [אבות, א' י"ד] עכשיו! – לכאורה, מילה יומיומית המציינת זמן,

בס"ד שלושת השבועות. ימי בין המצרים, הנוראים. אתי רוזנצוייג התקופות שהכי באות לי ברע בלוח השנה, הן התקופות האלו: ימי

חרבות ברזל – שערים של תקווה כי ביחד, בעז"ה, ננצח! שמות לתפילה / לימוד/ זכויות אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים

לפעמים חזות תמימה היא רק תחפושת מוגנות ילדים גם בפורים? כל השנה נושא המוגנות הוא נושא רגיש וטעון עבור חלקנו.

יש קונצנזוס להמשיך את השתיקה, כרגיל גם אני בעד טאבו, אך לא כשמדובר בחיים. לפני הכול, חלילה לי מלדון, לשפוט,

אתי רוזנצוייד- קריאת כיוון, מדברת על קורונה ויחסי חרדים -חילונים. האמנם שלומית תבנה סוכת שלום??