הצעות חובה למחנכים.
כל הזכויות שמורות לד"ר גד דואר.
אין להשתמש בחומר הכתוב או בחלק ממנו למטרות רווח ללא רשות בכתב מגד דואר.
שילוב ילדים עם קשיים
(לכל ילד יש קושי…)
אחד הנושאים הקשים ביותר למחנך הוא ההתייחסות לילדים עם צרכים נוספים, ובייחוד שילוב ילדים עם קשיים.
- דעו כי חוקי הרגש שונים מחוקי השכל. קיימת עדיפות ראשונית לטיפול בחלק הרגשי.
- אל תראו את הילד כגורם מאיים ואת עצמכם כמסכנים הזקוקים לעזרה אלא להפך – התלמיד זקוק לעזרה ואתם כאן כדי לעזור לו.
- התמקדו והשקיעו בהקשבה יותר מבדיבור.
- הימנעו מדיבור תוקפני ואל תבטלו את דבריו של הילד.
- כבדו, חייכו, דברו בטון רך, פנו אל הילד בשמו הפרטי, הניחו יד על כתפו וכו'.
- חלוקת התפקידים צריכה להיות ברורה – המבוגר קובע את הכללים ואינו נגרר אחר הילד.
- השקיעו מחשבה והתבוננות כדי לאהוב את התלמיד באמת.
- את הצלחת התלמיד ראו כאתגר.
- התעניינו בתלמיד ובעולמו, התקשרו אליו כשהוא אינו חש בטוב, הזמינו אותו לביתכם וכו'.
- תנו אמון בתלמיד וביכולתו. הביעו זאת במתן תפקידים ומשימות.
- תנו ביטוי במלל ובאופן מעשי לצדדים החזקים של התלמיד ולהצלחות שלו – הן אלו מתחום הלימוד הן אלו שאינן מתחום הלימוד.
- הרבו במשובים חיוביים ובחיזוקים.
- דאגו בכל מחיר שהתלמיד יצליח, אף אם זה נעשה באופן מלאכותי.
1.2 שילוב ילדים עם קשיים- בד בבד עם הטיפול בחלק הרגשי עבדו על פיתוח היסודות בתחומי הלימוד השונים.
- פיתוח היסודות דורש מאתנו להבין אילו קשיים מציבה לתלמיד המשימה הלימודית. פרקו את המשימה למיומנויות, אתרו באילו מהן מתקשה התלמיד, דרגו את המיומנויות לפי קושי, ובכל פעם התמקדו בחיזוק נקודה אחת. בדרך כלל התלמיד מתקשה מפני שהמשימה קשה לו. משום כך אין שום תועלת בהפעלת לחץ. עדיף לרדת ברמה ולפרק את המשימה כדי להגישה לתלמיד ברמה שבה הוא נמצא ועמה הוא מסוגל להתמודד.
- עקרון המיומנויות והדרוג הוא עיקרון כללי ונכון גם לגבי בעיות התנהגות.
- הבחינו בין אמצעים למטרות.
- זכרו שלא באנו לפתור בעיות אלא לצמצם בעיות.
- האמינו שבעזרת השם תצמח תועלת מהעזרה שאתם נותנים לילד.
בהצלחה!
שילוב מוצלח בכיתה
המטרה שלנו כמחנכים היא לדאוג לשלמותו הנפשית של החניך. כאשר מדובר בשילוב ילדים עם קשיים, המשימה הזו קשה מכיוון שהכישלון המצטבר פוגע בתלמיד וגורם לו לתסכול ולתחושת אי שייכות. משום כך עלינו לדאוג לשילוב מוצלח של ילדים עם קשיים. לשם כך יש לדאוג לכבוד העצמי של החניך ולהעניק לו הרגשה שהוא בעל ערך עצמי. כשמדובר בתלמיד שרמת היכולת שלו נמוכה הדבר מחייב יצירת הצלחות אף באופן מלאכותי והתאמת המשימות לרמתו.
יש לשאול אותו על מה שהוא יודע, לשלוח להוריו פתקים המספרים על הצלחותיו, לתת לו אתגרים, כגון להכין קטע קטן שעליו ייבחן למחרת, ובסוף השבוע לבחון אותו על מכלול הקטעים ולדווח על הצלחתו להורים ולמנהל כדי שישבחוהו. יש להימנע מלבחון אותו בנוכחות כל תלמידי הכיתה, אלא אם כן ידוע שהוא הכין היטב את החומר. אם הוא מתקשה לכתוב יש לאפשר לו לענות בעל פה ולכתוב רק מה שהוא מספיק.
לקראת מבחנים נחוצה לתלמיד זה הכנה מיוחדת: יש להכין אותו למבחן באופן מגמתי, ואולי אפילו לדעת את השאלות מראש או לשאול שאלות מהסוג שהמלמד נוהג לשאול. המלמד ירגיע את התלמיד לפני המבחן, יבחן אותו בעל פה אם זה נחוץ ויעזור לו להצליח. העיקרון הוא לתרגם נכון את התנהגותו של התלמיד. אין לראותו כגורם מאיים ועוין אלא כילד שבאמת קשה לו לשבת, לכתוב ולרסן את תגובותיו, וכן יש לזכור שרמת הפגיעות שלו גבוהה יחסית. למעשה נדרש ממנו מאמץ גדול יותר מזה שנדרש מילד רגיל, ועל כן המגמה צריכה להיות:
- הבנה והתחשבות במצבו של התלמיד, כלומר הדרישות להתנהגות ומשמעת יביאו בחשבון את צורכי התנועה שלו ומשימות הכתיבה יתאימו ליכולתו, מתוך מגמה שלא לדרוש ממנו את אותה הכמות הנדרשת מחבריו לכיתה אלא את אותו המאמץ, שהרי אם במאמץ גדול הצליח תלמיד זה חצי מין הכמות שהספיקו האחרים הרי בעבורו זו הצלחה גדולה.
- לעזור לו להצליח ולהתגבר על עצמו. לא לגעור בו על מה שלא הצליח ולא לצפות שההתגברות שלו והדבקת הפערים יבואו מעצמם.
- ליצור הצלחות מלאכותיות ולחזק את ההיבטים החזקים באישיותו (ויש הרבה), כגון עשייה, יזמה, הבנה.
בהצלחה!
שילוב מוצלח בלימודים
שילוב ילדים עם קשיים הוא גם שילובם המוצלח בלימודים.
– יצירת הצלחות: על המחנך להציב לעצמו אתגר להפוך את התלמיד הזה למצליחן. לשם כך עליו לשאול אותו על מה שהוא בוודאי יודע, להחמיא לו ולדווח להורים על ידיעתו והצלחתו ולהמשיך לשתף אותו בשאלות על מה שהוא יודע.
– יצירת קשר של אמון: על המחנך לשוחח עם התלמיד ולאפשר לו לבטא את עצמו, להראות לו אכפתיות, התעניינות וכו', לקרב אותו – לשוחח אתו בהפסקות, להתעניין בענייניו ולהראות לו שזוכרים את הדברים שהוא סיפר בפעמים הקודמות.
– הפעלה ואתגרים. למשל: מדי יום להדגיש פרט מסוים בחומר הלימודים ולדאוג שהתלמיד יבין אותו, ידע אותו היטב ואף ירשום אותו במחברתו. לאחר מכן לומר לו שהוא ייבחן על פרט זה, ואכן למחרת לבחון אותו. לאחר שמשבחים אותו על ידיעתו מדגישים פרט נוסף וחוזר חלילה. בסוף השבוע יש לבחון אותו על כל הפרטים שלמד במהלך השבוע ולשבחו על כך.
– התאמת המשימות ליכולתו: יש להכין את התלמיד לקראת המבחן, לשאול אותו רק חלק מן השאלות, או אפילו לחבר בשבילו שאלות מיוחדות. כמו כן יש לעזור לו להבין את השאלות, לבקשו שיענה עליהן בעל פה ורק אחר כך יכתוב את התשובות, ולתת לו ציון על מה שעשה בכיתה. את היתר כדאי לאפשר לו להכין בבית. אם קשה לו לקרוא, יש לקרוא באוזניו את החומר ולאחר שהוא שולט בו, לבקשו לקרוא ולהסביר. כמו כן יש לאפשר לו לצאת להינפש בחוץ וכו'.
- הבנה ואמפתיה: מאחר שלתלמיד הזה יש קשיים לימודיים חשוב להרגיע אותו לפני מבחן, לשאול אותו בעל פה ולעזור לו למצוא את התשובה ולערוך אותה במחשבתו לפני שהוא רושם אותה. יש לגשת אליו פעמים רבות, להרגיע אותו, לעמוד מולו ולהסביר לו שוב כאשר יש בכוחו להבין את הנושא.
– את עיקר ההשקעה יש להשקיע בביאורי המילים והמושגים, ואילו בשקלא וטריא יש להתמקד רק באופן חלקי, עד שהמלמד הפרטי יצליח בעזרת השם להקנות לו גם יכולת זו.
– הקניית מיומנויות התנהגות בוגרת ומרוסנת: על המלמד לרשום לעצמו את ההתנהגויות המפריעות לו בכיתה ולציין לעצמו באילו מצבים הן מופיעות, כדי ללמוד את החוקיות שלהן.
לאחר מכן יש לפעול בשני מישורים:
א. להיערך לקראת המצבים הבעייתיים, על ידי מניעתם, כלומר לשנות את התנאים היוצרים את הבעיות או להקדים רפואה למכה על ידי הכנת הילד או סביבתו לפני שהמצבים הבעייתיים באים לידי ביטוי.
ב. לבחור התנהגות מסוימת שחוזרת על עצמה ולהתמקד בשיפורה על ידי עיצוב התנהגות: להגדיר לתלמיד את ההתנהגות הנדרשת ולעזור לו לעמוד בה.
ג. על פי התנהגותו יש לפרט את מערך ההתנהגות שעליו לשנות וללמד אותו איך להתנהג – כמו שמלמדים ילד לקרוא: להסביר לו היטב את ההתנהגות הנדרשת, להזכיר לו זאת בזמן השיעור ולשבח אותו כאשר הוא מצליח.
שילוב ילדים עם קשיים הוא אכן עסק לא פשוט- אך יביא לתוצאות מובטחות בעז"ה!
בהצלחה!
הדרכת מורים: העברת אחריות לילד
שילוב ילדים עם קשיים אומר כי אחד הקשיים במהלך החינוכי הוא הציפייה מהילד להתנהגות זו או אחרת. כגודל הפער שבין הציפייה למציאות כך גודל תסכול המחנכים ותחושת הכעס והאין אונים שלהם. הציפייה טבעית, אך במידה רבה היא נובעת מצורכי המבוגר ולא מנקודת המוצא של הילד. מהלך תקין צריך לראות את הילד ואת סגנונו ולעזור לו להתקדם לפי דרכו, כאשר המחנכים הם גורם מרכזי לעזור לו. המעבר ממערכת שבה המחנך מצפה ועסוק בצרכיו, למערכת שבה הילד וצרכיו מצויים במרכז, כרוך בתהליך של קבלת הילד והעברת האחריות אליו. כאשר עושים זאת, ממילא יורדת הביקורת ונוצר קשר בונה.
כאשר הילד מבטא את צרכיו הדבר עשוי לגרום לצעקות, לקשיים ולמריבות. אין להיבהל מכך אלא להבין כי זהו מצב טבעי שבו אדם מביע את צרכיו. נקודה משמעותית זו אינה חשובה רק לשילוב ילדים עם קשיים. אין לצפות למצב שבו הכול זורם על מי מנוחות וכל התלמידים מתנהגים כמו מכונה התואמת את השקט הנפשי של המבוגרים. המציאות היא שהילדים מבטאים את צורכיהם ועלינו לנווט אותם. צעקות ומריבות אינן כישלון, הן מציאות שעשויה להיות נקודת מוצא לתהליך בריא ובונה. בקיצור, אין להיבהל, אלא:
- לבקש מהילד שיספר מה קורה, להביט בו ברכות ולחזור על דבריו.
- לשקף את רגשותיו.
- לבקש שיסביר למה הוא מתכוון.
- לבקש הוכחות – מי אמר שזה באמת כך?
- להעלות אפשרויות אחרות, חיוביות.
- להעביר אל הילד אחריות להתמודדות אחרת, על ידי:
- מודעות שלו לקושי שלו לרסן עצמו (להובילו לכך בעקיפין)
- בירור מידת הנכונות שלו להשתנות, כגון לשאול אותו: 'האם אתה רוצה להשתנות?'
- כלים לשליטה עצמית: להציע לו כלים הולמים ולהבטיח לו עזרה וגיבוי.
- שליטה: בכל פעם שהוא הצליח, לשאול אותו 'איך הצלחת?' כדי להובילו להכרה שיש לו יכולת להפעיל את הכלים שרכש, כלומר לשלוט במצב.
- רצון: להדגיש לו שהשינוי המיוחל תלוי ברצון שלו; אם הוא ירצה להשתמש בכלים יהיה שינוי, ואם לא – לא יהיה שינוי וההפסד כולו שלו. הוא מוכרח להבין כי הוא היחיד שיכול לגרום לעצמו להשתנות ואף אחד אחר אינו יכול לעשות את העבודה במקומו.
שילוב ילדים עם קשיים מאיר כי המטרה אינה שלא תהיה עוד מריבה, אלא לבנות בילד אישיות בריאה על ידי תגובה בריאה. על כן יש להביאו להכרה שהוא עצמו המומחה מספר אחד לפתרון הבעיה של עצמו, ואנחנו כאן רק כדי לעזור לו.
בהצלחה!
המאמר נכתב ע"י הרב דר' גד דואר, פסיכולוג, מפתח שיטות בקריאה, מאבחן ומרצה
להתרשמות מספריו וכלים שפתח בקרו באתר