בסוף לא עשיתי להם אבחון...
דוד היה נראה כמו נסיך מחלון ראווה
ראיתי, דרכו [ולא רק בתפאורה] גם את הוריו המשקיעים.
הם פנו אלי לאבחון קשב וריכוז, כי המחנך דיווח על מוסחות, בהיה, ניתוקים וריחוף
עם זאת, לפעמים, "הילד בעניינים, ומצליח להשלים פערים".
אולי, אבחון יגלה את מה שהמחנך חושד: בעיית קשב וריכוז.
אני, כידוע, לא רופאה
אך, מאבחנת כבר שנים ארוכות ומורשית לבצע בדיקות קשב וריכוז ממוחשבות
לצד שאלונים, ראיון עם המאובחן, הכרות איתו והתרשמות הרבה מעבר לבדיקה הפורמלית.
דוד המתוק ומלא הקסם
יצר קשר מותאם והיה סופר מודע לעצמו
אפילו אמו שנכחה בחדר, כל מהלך הבדיקה, היתה מופתעת לשמוע אותו
מדבר את עצמו ברגישות, מודעות ותכנים שהיא לא העלתה בדעתה.
דוד ואמו יצאו ללא אבחון קשב וריכוז, כמתוכנן….
זאת, מדוע?
כל זמן השיחה שלנו דוד ישב ללא ניע וזיע ברגליו או בגופו
ואני שואלת את עצמי איה הקשב והריכוז?
ומדוע למרות היותו מודע לעצמו, מתוק ומקסים
אני מרגישה חרדה באוויר.
כששאלתי אותו, בעדינות ובזהירות, על בהייתו בכיתה
הוא ענה שהוא חושב
לאט ובזהירות דברנו על הפחדים שלו
והוא שתף שבלילות הוא חולם חלומות מפחידים
שבאים ועושים לו דברים
[וכאן, האמא כמעט התעלפה, כי הוא גם קצת ספר מה]
ובבוקר הוא חושב עליהם.
האבחון אפילו לא נעשה
אבל
הם יצאו, בס"ד, עם דרך ותוכנית וגם הבנה מאוד ברורה
לסיבות אפשריות והגיוניות למוסחות, בהיה, ניתוקים וריחוף.
כי ילדון כמו דוד לא אמור לחיות בהצפה של חוויות קשות שעבר
בלי שאף אחד יודע ותומך.
כאן, במרחב שלי, לצד אמא, ובמקום שהוא חש שיכול להכיל
הוא הצליח, לפחות במעט, לפתוח את סגור ליבו המדמם
[לא כל סיפור נגמר עם "הפי הנד"]
זו התרומה הייחודית העצומה שאני זוכה לשלב בין מגוון כובעי.
אתם יכולים ליהנות כאן ממדריך לפני אבחון
ולהבין קצת או יותר, בצורך שלכם:)
כי זה גם בהשתדלות שלנו!
חשוב גם!
מה למשל יכול עוד להיות?
אפילפסיה–ניתוקים….