תפילות בבית הכנסת לילדים מתקשים

שאלה לצוות הפורום בנושא תפילות בבית הכנסת לילדים עם קשיי קשב/התנהגות

שלום רב ל “א.רוזנצוייג -קריאת כיוון” ולצוות הפורום הנכבד
כפורום המתעסק עם לקויות למידה והתנהגות ברור שאתם מודעים לקשיים של ילדינו
בהשתלבות בבית הכנסת בתפילות הימים הנוראים ]שזה העצמה למה שבעצם מטריד
אותנו כל שבת….[.
הקונפליקט ברור בין הרצון להקנות אווירה, שייכות וחיבור לבין הקשיים האובייקטיביים
בקריאה ובישיבה ממושכת. נשמח למענה מפורט ככל הניתן על הגילאים, הדרישות,
הזכויות והחשיבות ובעיקר על הדרך- קריאת כיוון…שיש לעשות זאת.
בהזדמנות זו נביע הכרת הטוב על האפשרות להתעשר, להתמלא בכוחות, לזקוף גו
ולהתעצם בזכות אתר ופורום נפלאים שכאלו. ברכות לכולכם!
מודים ומצפים…

להלן תשובתה של הגב’ שרה קנופף, מנחה, רכזת התמחויות “חינוך מיוחד” ומסלול
“מאבחנות דידקטיות”, מאבחנת ומרצה ב תחום

לקראת הימים הנוראים, עולה שאלת ההתמודדות עם ילדים מאותגרי קשב בעוצמה רבה,
בגלל השהות הממושכת בבית הכנסת – שהות שמציגה את קשיי הילד לעין כל ומוסיפה
על ההתמודדות הקיימת בחיי היום יום..
כל אירוע כזה, של מפגש עם הסביבה שאינה מכירה את הילד ואת קשייו, מזמן להורים
התמודדות שאיננה פשוטה.
זה יכול להיות בבית הכנסת, בשעת קניות, בשמחה משפחתית, בגינה הציבורית ועוד,
תמיד עשויים לפגוש את המחנכים המתנדבים שמסבירים להורים מדוע ההתנהגות של
ילדם אינה ראויה ומה עליהם לעשות.
על ההורים לפתח עמידות, גם כאשר המחנכים הם בני משפחה וכו’.
תמיהה של שכנה, או הערה של דודה אינם אמורים לשנות גישה חינוכית שמותאמת לילד!
הילד אינו מתכוון “לעשות בושות” ואינו מחויב למצוא חן בעיני כל רואיו.
הורה שמסוגל להמשיך לחנך בדרך שבה הוא מאמין ובאופנים המתאימים לילד שלו –
למרות תגובות הסביבה, הוא הורה מכיל, מבין, קשוב – שמשקיע את המשאבים פנימה
בחינוך הילד ולא החוצה – בנשיאת חן בעיני גורמים שונים.
זו גישה כללית, שעל הורים המתמודדים עם האתגר של גידול ילד עם קשיים לאמץ, ואולי
גישה המומלצת לכל הורה!!!
ולגופו של ענין, התפילה הממושכת אכן מציבה בפני ילדים רבים, ובעיקר בפני ילדים בעלי
הפרעת קשב דרישה שאינה קלה לביצוע.
יש לזכור, כאשר ילד לחוץ – הפרעת הקשב מתפרצת בעוצמות.
ולכן, אין זה נכון ורצוי להזהיר את הילד שישב בשקט, שיתפלל כראוי ועוד ועוד מכיוון
שהלחץ שדרישות כאלו מציבות בפניו – רק יקצין את תסמיני הפרעת הקשב, והוא לא יוכל
לשבת גם משך זמן קצר – שבדרך כלל הוא מסוגל לו.
כדאי לשוחח עם הילד מראש. לדבר מעלת התפילה – ולא רק על החובה להתפלל, להזכיר
שטוב מעט בכוונה מהרבה ללא כוונה, ובו זמנית להציף את הקושי, ולמצוא עם הילד דרכים
להתמודד. להגיע אתו לתובנה ולא לקבוע עבורו.
אפשר להחליט מראש על הפסקות יזומות כל פרק זמן מסוים, הפסקות שינתנו לילד כדי
שיוכל להתפלל ולא כתוצאה מהפרעה ומחוסר שקט!
חשוב לתכנן מראש מה יעשה בהפסקה שתינתן לא. יצא החוצה, יעלה לאמא לעזרת נשים,
ילך הביתה להכין את הקידוש עוד ועוד.
יש לסכם מראש על משך ההפסקה.
חשוב שהילד יבין שאין בקושי שלו להתמיד בתפילה ביטוי לחוסר יראת שמים, להתנהגות
לא ראויה אלא ביטוי לקושי שכבר מוכר וידוע ומלווה אותו בכל מקום.
מילות המפתח אם כך הן מודעות לקושי ולא התעלמות ממנו,
תכנון מוקדם ולא היגררות.
חשוב מאד לתת את הדעת על כך שהתפילה תיצרב בזיכרון הילד כחוויה חיובית ולא כעול
קשה, מאיים, מזמן עימותים וחיכוכים עם ההורים.
נקודה חשובה – גיל הילד!
בשאלה היתה התייחסות לגיל 6.
בגיל 6 ילד אינו אמור לשבת במשך כל התפילה! גם אם בכל מנין אפשר לראות את הילד
הצעיר מאד היושב ומתפלל כל התפילה, הוא החריג )לטובה( ולא הילד שמתקשה לשבת
יותר מכמה דקות!
כאשר ההורים יגיעו עם השלמה שהילד המתקשה לא ישהה כל זמן התפילה בבית הכנסת,
וישננו לעצמם שהילד מתמודד, ותפילתו שנעשית למחצה לשליש ולרביע – אהובה ומקובלת
לפני הקב”ה שרוצה את הלב!
קבלה של ההורים – תסייע לילד יותר מכל דבר אחר.
ועוד נקודה, כפי שכבר כתבנו בשאלות הקודמות, פורום זה אינו רשאי ואינו יכול להת ייחס
לטיפול התרופתי,
אבל בכל זאת, אם ילד זקוק לריטלין ביום לימודים רגיל, אין כל סיבה להניח שביום של
תפילה ה וא אינו זקוק לו!
שנה טובה!!!

השארת תגובה