שבועות חיכינו לו…

הורים ואנשי מקצוע יקרים
חודש טוב!

חג השבועות, ממקד אותנו בעשיה חינוכית הנגזרת מתוך מהות החג: "חג מתן תורה".
החינוך, כפי שמביאים חכמינו, אמור להיות מותאם לילדנו ומהווה את גולת הכותרת. 
.כתוב ב'אבות' (פרק ה' משנה כ"א): "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לגמרא…". 
אנו אמורים לעקוב אחרי גדילתו הנפשית והרוחנית של הילד, ממש כפי שעוקבים אחרי עקומת הגדילה הפיזית, ואף הרבה יותר.
צריכים להשקיע מחשבה והבנה כדי להכיר את מאפייני ההתפתחות תואמי הגיל, להיות ערניים לצרכים המשתנים, ורק כך להציב דרישות ומטרות שיובילו להתקדמות ולגדילה, מתוך צמיחה ושמחה.
במקביל לבניין החינוכי, אין לשכוח את הטיפוח וההשקעה של השתיל הרך אשר עתיד לגדול ולפרוח.
ההשקעה ביצירת קשר חם ואוהב, בהענקת תשומת לב ובהתייחסות מכבדת – צריכה להתחיל מהגיל הרך ביותר. ההורה יסגל לעצמו את הראייה ארוכת הטווח כדי להבין, שמה שלא נוצר עכשיו, בעוד הילד קטן ותלוי – יהיה קשה מאוד ליצור כשהילד יגיע להתבגרות ולעצמאות. היחס של ההורים, הקרבה, האמון וההשתתפות – אם הם מלווים מקטנות, חזקה עליהם שיפעלו ויתקיימו בבגרות, ויעמדו לו לילד גם בזמנים קשים של קושי והתמודדות.

"חנוך לנער על פי דרכו" (משלי, כ"ב). 
חינוך הילד והתלמיד צריך להיעשות מתוך הבנה שלכל ילד יש מסלול התפתחות משלו. 
אמנם שלבי ההתפתחות דומים אצל כל הילדים, אך כאן ההדגשה היא על כך שבכל שלב צריך לראות את ה י ל ד שאותו רוצים להדריך, לחנך ולקדם. 
אם אין טיפה אחת שדומה לחברתה, לבטח אין ילד אחד שדומה לחברו, וכל אחד ואחד מהילדים זקוק לחינוך אחר, לגישה אחרת, להרגשה שהוא אינו פריט בפס ייצור כי אם נפש ייחודית, חלק אלוקה ממעל, שאין גבול ליקר ולכבוד שיש לרחוש לה ולהעניק לה.