מענה מצוות קריאת כיוון, לשאלות שלכם.
שאלתה של חני:
איך מרגיעים את עצמנו?
אני לא מאמינה לעצמי אבל כמה שאני יודעת לחשוב בקור רוח ולא להכנס להסטריה,
מצאתי את עצמי הלילה כשנשכבתי לישון השתעלתי פעם- פעמיים, ומאז כל הלילה היו לי חלומות
בלהות שחלילה נדבקתי….
זה היה נורא ואיום… כל מה שהתגלגל בדמיונותי בעקבות כך….
מה יהיה? הפחד הזה לא יעזוב אותי?
)אומרים תחשבי כמה גרוע זה יכול להיות וזה ירגיע אותך, אבל התחלתי לחשוב על אשפוז של 6-4
שבועות כמו שכתוב בתקשורת, ועל ניתוק מהילדים וממשפחתי, ועל פסח…. זה עשה לי ממש רע…(
דווקא הילדים שלי ממש רגועים, אנחנו לא משדרים להם הסטריה. כן דברנו והסברנו על חשיבות
שטיפת הידים בסבון לעיתים קרובות, ולמה אין לימודים.
תשובתה של הגב' שרון מושקוביץ, עו"ס קלינית
קליניקה פרטית בני ברק
050-4145767
איך מרגיעים את עצמנו?
את שואלת שאלה מאוד טובה שמעסיקה כמעט את כולנו.
כרגע כולנו מרגישים מתח, פחד, לחץ, חוסר אונים וחוסר וודאות, ועוד תחושות קשות.
כל תגובה היא נורמלית, היות והמצב לא נורמלי.
אחד הדברים הכי חשובים היא היכולת לחוות קושי ולהכיל אותו, המשמעות לפגוש את כל הרגשות
השליליים שעולים נוכח המחשבה על ההווה והעתיד, לשאת ולהכיל אותם.
המשמעות של דבריי היא לא להתחיל בלהזיז הצידה את מה שרגישים, לחשוב ולנסות למצוא פתרונות
להירגע, אלא לקבל את עצמי ואת הבהלה שלי, "זה נורמלי לפחד עכשיו". כל עוד בתוך כל הסערה את
כותבת שאת מצליחה לא לשדר ולהעביר את הלחץ לילדים, ואני משערת שאת מצליחה גם להמשיך
ולתפקד. מותר לך כמי שאמורה להיות "המפקדת", להגיד, להרגיש ולשאול שאלות: מה יהיה? איך
יהיה? במישורים רבים, טכניים, רגשיים, כלכליים, חברתיים וכו'.
הרגש קשור ל -2 משתנים מרכזיים
• מה אני חושב על רגשות באופן כללי וספציפי
• תפישת תחושת המסוגלות העצמית לגבי יכולת וויסות במידה וצריך )"אני אתפוצץ אני יודע…"(
אחת הדרכים היעילות ל וויסות רגשות היא היכולת לפתח חמלה עצמית- שפירושה היכולת לראות את
עצמנו "בעיניים טובות" , לפתח הבנה עצמית, סובלנות ואיזון במהלך התמודדות עם אירועים קשים,
ולזכור שהסבל הוא מוכר והוא נחלת הכלל .הבנת הקשיים שלנו ושל האחר ברוך, אדיבות מול אכזבות
כישלונות ואי הצלחות.
"זה לא קורה רק לי….עוברים עליי ימים לא קלים, מגיעה לי נחמה, מותר לי להרגיש ככה"
לסיכום, אני לומדת לזהות מה אני מרגישה, מה אני חושבת ממה אני חוששת, אני פוגשת את זה,
נשארת עם כל מה שזה מעורר בי, ובסתירה לכל מה שלימדו אותנו זה דווקא מחזק אותי, היות והניסיון
"לברוח" מהפחדים מוליד פחדים גדולים יותר. כמובן שכיהודים מאמינים, אחרי שפגשתי את מה שאני
מרגישה אני יכולה להרגיש ולחשוב שיש שם מישהו איתי, אני לא לבד…
" בּ כָל־צָרָ תָ ָ֣ ם׀ ל ָ֣ א לָ֣ וֹ צָָ֗ ר וּמַ ל אַַ֤ ך פָּ נָיו הוֹשׁ יעָָ֔ ם בּ אַ הֲ בָ ת וֹ וּ ב חֶ מ לָת וֹ הָ֣ וּא ג אָ לָָ֑ם וַ ַֽי נַ טּ ל ם וַ ַֽי נַ שּׂ א ם כָּ ל־י מ י עוֹ לָ ם(:
)ישעיהו פרק סג פסוק ט(.
תשובתה של הגב' אפרת ברזל, מטפלת רגשית
חני יקרה.
עם מה להתחיל,
עם עובדות יבשות על הקורונה, או עם הנחות יסוד מחשבתיות שאנו שותלות בערוגת הלב שלנו,
הנחות יסוד שגורמות לנו כאבים ופחדים.
את כותבת שאת אישה רגועה בדרך כלל.
ואיזה יופי לשמוע.
הרי ברור שמצבי קיצון חדשים כמו 'ימי קורונה' אמורים להפחיד אותנו.
חוסר הוודאות,
הסתגלות לזמן החדש
לחוקים שלו
לסדר היום בתוכו,
זמן ההתרגלות לתקופה לא פשוטה, לפעמים יותר קשה מהתקופה עצמה.
ההתגייסות שלנו לקלוט מי נגד מי
ואיך זה יהיה,
אלה מאמצים רגשיים לא פשוטים שגם הרגועות שביננו מרגישות. ככל שהחגורה מתהדקת, ומשרד הבריאות מחמיר צעדים ישנו קושי בנסיון להבנה; מה קורה פה?.
אבל הבשורה הטובה היא שאנחנו לומדות להתרגל.
למצב החדש.
גם אם אינו ורוד פוקסיה.
יש בנו כח המבקש בריאות. גם בנפש.
אחרי שעברנו את תקופת המעבר הזו
ופחדנו, מותר לנו, להתחיל לטפס חזרה. בכל אחת ואחת מאיתנו (בהנחה שאין חרדה הדורשת התערבות רפואית או טיפול עמוק יותר) תתחיל לטפס בתוכנו בחזרה העוצמה של עצמנו.
זו שאנחנו מכירות.
מימים טובים.
של אמהות.
שמתקתקות
ושרות לילדים,
ושמחות. העוצמה שכבר השתמשת בה בעבר. והיא הצליחה לך.
תני לה לעלות בך.היא שלך.בורא עולם שלח אותה לך. לשימוש.
בענין יסוד מחשבתי:
מי לימד אותך ללכת אל "הכי גרוע"
ומשם להתמגן?
נסי לא ללכת לבקר שם.
להיפך, לפעמים טיול במקומות האלה , כמו שאת כותבת, לוקח אותנו למציאות דמיונית ומפחידה.
4-6 שבועות אשפוז…
אפשר לחלות בקורונה ולהישאר איתה בבית.במיטה. עם דלת סגורה.
ומחשבה.
אנא,
שמרו על כל כללי הבטיחות.
אל תזלזלו.
ימים מיוחדים וקובעים את המשך התהליך הזה.
ברכה בכל
נקיונות נעימים,
אפרת ברזל
שאלתה של אפרת:
שלום אתי.
אם הושטת את השרביט אשמח לגעת…
בימי החופשה הארוכים שנכפו
מתחדד אצלי הקושי שאני כל כך נזהרת ממנו בשיגרה.
שכנה דלת לידינו בגיל של הבנות שלי )12 )
והסגנון כל כך שונה ורחוק,
אבל היא כל כך כריזמטית ומושכת ודופקת ומפתה בשלל אביזרים והצעות.
הבנות מבינות את הפער אבל לא מצליחות להתנתק.
ואני לא יכולה כל היום למצוא להן תעסוקה חילופית טובה יותר.
מה עושים????.
תשובתה של הגב' שרון מושקוביץ, עו"ס קלינית
קליניקה פרטית בני ברק
050-4145767
אפרת יקרה,
השאלה שלך "צפה" בעקבות משבר הקורונה, אם כי יש לה ניצנים ורלוונטיות לכל ימות השנה. התרגשתי מהעדינות שבה ניסחת את השאלה.
מדובר על נושא של שמירה, כפשוטו, שמירה על עקרונות שמירה על הילדים שלי ולכל אמא יש את הרשימה והגדרות האישיים שלה, שכמובן קשורים להשקפה, לאישיות, לכוחות, לזיכרונות ילדות ועוד.
בעתות משבר תמיד קשה יותר…, ראינו שאנחנו נאלצים לעשות את הבלתי אפשרי, להתחתן במניין, לצאת מבתי המדרש, ייתכן שמבתי הכנסיות ועוד היד נטויה.., השם יעזור ובמהרה המגיפה תיעצר.
יחד עם זאת, בכל משבר יש ניסיונות, ואת נמצאת בסוג של ניסיון, האם התקופה מאפשרת "להתגמש"? "לעצום עיניים?" אני תמיד ברגעים כאלה נזכרת בתקופות אחרות שהיו בעם ישראל מנסה ללמוד מהם, ממה שהצליחו וממה שלא…,
אם השכנה מביאה סגנון כל כך שונה, אז בוודאי שיש לכך השפעות רוחניות, וכמו שכתבת לילדות אין אפשרות או כוח לעמוד בניסיון כזה בגיל כזה, זו כנראה את שצריכה לשמור עליהן. נכון שאין לאן לברוח, אי אפשר לצאת, כולם בבית והממשק מתאפשר בתדירות גבוהה פי כמה, יחד עם זאת, אם זה לא מתאים ותגמל החלטה בליבך שיש לכך מחיר, תוכלי כבר למצוא תעסוקה, רעיונות, ועוד. לכל אחת מאיתנו יש את הקורונה הפרטית שלה, והיא צריכה לברר עם עצמה מה הקורונה באה לזמן לי-מה שהכי קשה זה הניסיון שלי, זה השיעור שלי את זה אני צריכה ללמוד, על זה אני צריכה לעבוד. בעידן חדש שבו אימהות עובדות, חוזרות עייפות, וההורות כל כך נשחקת ומעייפת, ראי בכך הזדמנות להתחבר לבית, לתפקיד הנשי והאימהי, לתת לילדות תחושה של בית, של חום, מקום שאפשר רק בו לקבל את כל היסודות שאשה יהודיה צריכה.
אני מאחלת לך הצלחה וסיעתיא דישמיא!!
תשובתה של הגב' רחל לייפר, מנחת הורים ומשפחה ויועצת נישואין
בוגרת המכון להכשרת מנחות הורים בב"ב.
שלום רב לך,
את מתארת התמודדות שאופיינית מאוד לבנות הנעורים. בגיל זה החברה היא כל כך יקרה
ומשמעותית עבורן. ה"בידוד" מן החברה זה אחד האתגרים היותר הקשים להן.
מאידך, את כותבת שהערך החשוב של "חבר טוב" שמונחל להן בשיגרה, קצת מתרופף במצבי דחק.
ואת שואלת מה עושים…
בתקופה של שבירת שיגרה, חשוב מאוד לדאוג לכך שחלקים מהשיגרה שמתאפשרים גם בתקופה
זו, ישמרו. חשובה לכולנו תחושת היציבות גם במערבולת החוסר יציבות. לכן, כללים שניתן לעמוד
עליהם גם בתקופה זו, חשוב מאוד לא להרפות מהם ולהיפך, אפילו לחזקם.
מתוך מקום מבין, מכיל ואמפתי מאוד לבתך על הצורך בחברה, ובוודאי בזמן של שעמום, חשוב מאוד
לחזק בה את מה שאת מנחילה לה כל השנה – כח ההשפעה של החברה. אפשר לעשות איתה
אנלוגיה ממושגי הקורונה – כשיש "וירוס" )חברה לא טובה(, עלינו להתרחק ולבודד עצמנו ממנה.
לשמור על היגיינה מהשפעות לא טובות ולהתפלל לרפואת ה"חולים" ועל הבריאים שלא יחלו.
עם זאת , חשוב מאוד לדאוג לכך שבתך תהיה עסוקה כמעט ללא פנאי. כדאי שתשבי איתה ותתכננה
יחדיו את "מערכת השעות" של חופשה זו: סיוע בבית לקראת הפסח, לימודים מהבית, קריאה,
4
משחק, שיחות טלפון עם חברות, התמקצעות בתחום שחולמת עליו וכעת פנויה יותר להשקיע בו,
התנדבות , תחביבים ועוד.מא
חלת לך הרבה נחת ושתזכו לעבור את התקופה בשלום ללא פגע גופני, רוחני ורגשי.
בהצלחה רבה
רחל לייפר
מסר מהגב' יהודית הילדסהיימר, עו"ס ופסיכותרפיסטית-
המסר נכתב למנחות הורים, "המכון להכשרת מנחות הורים" מתוך רשות לפרסם לכלל
שלום לכולן, שיהיה שבוע טוב ובשורות טובות לכל עם- ישראל.
אני חושבת על הילדים שבבית וחושבת על ההורים, שנדרשים להרגיע ולטפל. ננסה להתיחס לכמה
נקודות, חלקן מוכרות לכן ממהלך הלימודים. הראשונה היא מצבה של "ראש הממשלה". כבר למדנו
שהילדים מגיבים לפי תגובת ההורים, כשהם בפניקה, יהיו הילדים בפניקה ואם ההורים יצליחו לשדר
רגיעות, גם הילדים ירגעו. אך הפעם יש להורים בעיה, כי אין להם, ואפילו להוריהם, נסיון בטפול
במגיפה. ויש חשש שהילדים יחפשו אצל ההורים את הבטחון שתמיד מרגיע אותם, ועכשיו יראו אי-
בטחון, שיגביר את אי-הבטחון שלהם. לכן חשוב שההורים יגבשו את המדיניות המשפחתית, שאומרת
– אנחנו מעודכנים, נזהרים לפי ההוראות, אבל משתדלים להמשיך בשיגרה. חשוב לקבוע לילדים סדר-
יום, שיכלול עזרה לפסח, אבל גם לימודים בסיסיים והכנות רוחניות לחג. במקום שיש גדולות וקטנים,
אפשר לבקש את הגדולות להכין "קיטנה לימודית", להבדיל מהקיטנות של הקיץ. אם אפשר, קבעו שעת
קימה, מערכת יומית )פחות או יותר( ושעת הליכה לישון. סדר יום מרגיע ונותן תחושה של שליטה
במצב. יש להניח שתרצו לעודד את הילדים לא ללכת למקומות הומי -אדם, אלא להיות במרחבים
פתוחים, אנא רעננו להם את כללי הזהירות והגדירו מי שומר על מי.
ואחרונה חביבה – האמא. שימרי על עצמך, יש לך כרגע תפקיד חשוב )ראש ממשלה, כבר אמרנו?(
מצאי זמן לאכול ולנוח, ואנא – היי גמישה לגבי מה חשוב ומה חשוב פחות. אם הילדים רגועים ושמחים,
תני לעצמך צל"ש, את בדרך הנכונה, כל השאר – ספיחים.
נתפלל שתהיה רגיעה בארצנו ובעולם, שלא יהיו חולים נוספים, שיבריאו הקיימים ושיהיה לכולם חג
כשר, בריא ו ש מ ח! נתראה בע"ה בבריאות אחרי החג, יהודית .
"איך ארגיע את המשפחה שלי?"
" תודה , אתי , על החומר החשוב שאת שולחת !
אני מתענינת באיך להרגיע , לא רק ילדים אלא גם בוגרים
ישר כח "
"אני לא מצליחה לעשות כלום מסדר היום שלי, בטח לא להגיע לפסח, אוכלת, ישנה, מסתובבת, מתסוכלת,
איך יוצאים מהמעגל? ]אמא שהיא לא דוגמה אישית טובה כעת[".
תשובתי –
השאלות, כמו הסקר, מלמדים על בלבול, רפיון, יציאה מעצמנו וזה טבעי ולגיטימי וכמו שכתבו למעלה
המומחיות, האם היא ראש הממשלה ולהכיל את ההרגשה זו תרומה ותמורה. ומעבר לזה, מציעה
להתחבר לקול השכלי, וכבר בזמן הקימה, אחרי מודה אני להתפקס, להתחבר לעוגן פנימי – האני
המושתת על אמונה וחיבור למלך העולם ולתכנן, להחליט איזה יום אני רוצה לחוות כבן אדם, כהורה,
כאיש חינוך, כחבר במגוון התפקידי שיש לכל אחת ואחת מאיתנו.
ואיך, בתנאים הנוכחיים אוכל לממש את החזון.
לי, ברמה האישית, עזר להתחבר למלחמת המפרץ. הייתי נערה בכיתה י', במשפחה ברוכה שזכינו
לגור עם סבא זצ"ל. נתתי לזיכרונות לעלות ולהציף, ולעצמי להתחבר, לאיזו דמות אני רוצה להתחבר,
מה היה נכון ומיטיב עבורי ועבור משפחתי, איך אני רוצה שילדי יזכרו את התקופה הזאת ממני? איזו
התנהגות לא היתה נכונה עבורי ]לא ממקום של שפיטה וביקורת, אלא של למידה, צמיחה ויותר מכף
זכות שכל אחד עשה את המיטב שיכל בזמן מורכב כל כך, בכלים שהיו לו אז[.
אחרי שקבלתי החלטה איזה יום אני רוצה לי ולסובב אותי, אני חושבת על פתרונות מעשיים:
הערכים
שעת קימה מוגדרת ]ועם
מתבגרים זה אתגר לא קל[
"ויהי ערב ויהי בוקר
פעילויות לדוגמא
שיחה עם המתבגרים ערב קודם.
הבנה כי אנו לא בחופש – נופש.
תאום ציפיות. דיון על המעלות והחסרונות של שינה חופשית לעומת שינה מוגבלת.
מתן מקום לכלל הדעות. החלטה משותפת לאחר הדיון.
העברת האחריות למתבגר.
חיזוקים חיוביים למכביר על
הקדמת שעת הקימה.
תפילה כפתיח ליום , חיבור למהות, "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". מסר עקיף של אמונה, ביטחון ותלות בה'.
דוגמה אישית שלי כאם. אתפלל במרחב הציבורי ואשמש כדוגמה לילדיי.
לקטנים, אזכיר בנועם ובצורה ברורה "קודם כל תפילה".
פעילות מגבשת, משחררת, מאווררת תוך שמירה על עקרונות הבריאות והזהירות אך עם הסחת דעת מהמצב.
ירדנו לגינת הבניין, אספנו לכלוך, ניכשנו עשבים שוטים, העמסנו אשפתונים בפסולת שהצטברה, נשמנו אוויר צח, חילקנו תפקידים, היה מרחב פיזי ונפשי לכולם, התמלאנו בסיפוק ובהשתאות על הפער בין לפני ואחרי, ואפילו נהננו מהתהליך ולא רק מהתוצאות.
זמן אישי לעצמי למילוי
מצברים
הדוגמאות שלי לא רלוונטיות, לכל אחד יש את הצרכים והעדפות שלו. חשוב, גם בתקופה זאת, להיות ערניים ורגישים, לא להיהפך ל"קורבנות" ולהתחבר בדרך מותרת, לגיטימית ומספקת.
