הֻתַּר לְפִרְסוּם

מִי הֵתִיר אֶת טִפְטוּף הַחֲלָלִים
הַמִּצְטַבֵּר לְמֵאָה, שְׁלוֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים.
בְּיָגוֹן, הַכּוֹחוֹת וְהַמִּלִּים, כָּלִים
וְלֹא נִרְאֶה קֵץ, לִימֵי הָרָעָה.

וּמִי יְנַחֵם  כְּשֶׁאָבֵל אֲבֵלִים
וּמָה יְמַלֵּא, כִּשְׁבוּרוֹת נִשְׁבָּרִים
וּמֵתִים לְפָנֵינוּ מוּטָלִים
וְהַבּוֹר רֵיק, וּמֵחֻלְיָתוֹ אֵינוֹ מִתְמַלֵּא.

יְנַחֵם לָנוּ הַמָּקוֹם,
וְלֹא הַחֶלְקָה, בָּהּ אָנוּ צוֹדְקִים.
וּבְנָפְלָם, מְצֻוִּים לָנוּ – הַקָּמִים
לְהַתִּיר וּלְפַרְסֵם אֶת רוּחֵנוּ,
רוּחַ עַז.