הילדים שלך חוזרים בחושך. ומה את עושה עם זה?

הילדים שלך חוזרים בחושך. ומה את עושה עם זה?

"מוגנות- כי מניעה עדיפה מכל טיפול!" פרק ראשון בסדרה

ימים קצרים של חורף, שעות ארוכות של חשכה.  

הילדים שלך חוזרים ממקומות לימודיהם כשכבר חשוך בחוץ,

ודווקא עכשיו יותר מתמיד חשוב לך לוודא שהם מוגנים.

את לא רוצה להיות מוטרדת; את לא רוצה שהם יהיו מוטרדים.

בדיוק בשביל זה, הפסקת קפה – המגזין ה…ואתי רוזנצוייג- קריאת כיוון, מאבחנת דידקטית ומנחת הורים חברו בשביל שיהיה לך הרבה יותר ממקום לקבל ידע, לעורר מודעות, להיות פרקטית ולקבל מענה לשאלות שלך! תוכלי לשלוח שאלות ולקבל מענה מעל דפי המגזין.

אז מהי “מוגנות” ומדוע היא נהפכת להיות “מושג” בתקופה האחרונה?

“מוגנות” היא תחושת רווחה וביטחון בסיסיים  המאפשרים לילדים ולהורים לחיות את חייהם ללא פחד ואיום.

בסדרה זו, היא מילה נרדפת לצורך בהגנה מפני פגיעות. למתן כלים לזיהוי מי שנפגע, להכנת ילדינו להתמודדות עם זיהוי מי שעלול לפגוע ובכלים לתקשורת נכונה עם ההורים, במידה וחלילה משהו רע קרה.

מדוע יש ליצור שיח בנושא זה?

הטרנדיות של נושא זה נגרמת הן בשל ריבוי במספר הנפגעים, הן בשל ה”כפר הגלובאלי הקטן” בו אנו חיים ובשברירי שניה מעבירים ומקבלים מידע לצד הרצון, הפתיחות והנכונות לעשות הכול, גם במחיר שבעבר לא הסכמנו לשלם, בשביל שילדנו יהיו מוגנים.

בעבר, אכן, לא נטו לדבר על תופעות מסוג זה. הסגירות, הפחד, חוסר הכלים, דפוסי התקשורת, יצרו נורמות שבהן “לא לדבר” היתה האפשרות המוכרת. אמנם, לא לטפל, אך כחלק ממערך ההתמודדות. התחושה היתה כי אם הבעיות תהיינה מטוטאות היטב מתחת השטיח או נעולות חזק בארון, הן לא קיימות. מנגנוני ההכחשה והניתוק אפיינו את התקופה, גם סודיות, בושה, אשמה ובעיקר חוסר ידע על התופעה, חוסר כלים להתמודד איתה, חוסר אונים ובהלה היוו סיבות נוספות להסתרה וחוסר טיפול הולם. שהרי “המודעות לבעיה מהווה חצי פתרון”. עובדה זו לא מנעה מהבעיות לגדול, להתרבות ולהתפתח. היא יצרה, לרוב, מצג שווא כאילו “אין בעיות” וכך נוצר חסר במשאבים כמו ידע, שיתוף פעולה חברתי, דרכי התמודדות משותפים ושיח שיכול למנוע וכלים מעשיים לא הועברו בחברה בה אין מדברים על תופעות אלו.

גם הצניעות והרגישות הטבעיים לנושאים אלו, גורמים, בצדק להימנע מלדון בנושא זה באופן שאינו מכבד ומותאם. “דברה התורה בלשון נקיה” ואין סיבה שזה לא ייעשה בצורה שתתאים, תכבד ותעשיר את הידע, הכלים, דרכי זיהוי וטיפול באופן רגיש תרבות שיהלום את צרכינו.

כיהודים האמונים על שמירת הגוף והנפש וציות לחוקי התורה, עלינו לעשות הכול בשביל להגן על ילדנו.

יש גם תפיסה, כאילו אם נדבר, הדברים חלילה יתרחשו. אמונה המגשימה את עצמה? רעיונות לפורעי חוק ועבריינים? ניתן להבין את ההיגיון בפחד. אך דווקא כשנוגעים בדברים, חשים הקלה. תחושת שליטה והתפוגגות החרדה.

לא עוד!

אנו אמונים על “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם!” ודווקא מתוך כך, עלינו להשתדל ביותר לשמור על נפשותינו ונפש ילדינו.

הרשמי כאן לקבלת תקציר כללי המוגנות

מכיוון שלא ניתן להנחיל “מוגנות” בלי תשתית הורית, ערכת: “הורות ומוגנות” נבנתה באופן מדורג, מובנה, בו כל חלק מהווה נדבך לתחום החשוב הבא.

בסיס הפירמידה הוא תחושת ההכלה. בבית בו ילד חש מובן, אהוב, לא נשפט בחומרה, לא מואשם, יש יותר סיכוי כי הילד/ה יבוא להורה  לשתף אותם אם חלילה קרה לו משהו, מאשר בבית בו אין רואים את הילדים, “עושים” ולא נוכחים, מאשימים במקום מקשיבים או עוסקים ב”חינוך” במקום בהדרכה נינוחה.

מהי אותה “הכלה” המהווה בסיס לחינוך בכלל ולשיתוף בפרט?

ההכלה היא היכולת שלנו להכיל. מקור המילה “כלי”, “מכיל” “לכלכל” “יכולת”.

המושג “הכלה” הוטבע  ע”י יונג, בהקשר של טיפול של האם בילד שאינה נשברת גם אם תחושות ומצבים מאיימים מהתינוק מציפים אותו, היא נשארת רגועה ולא משליכה עליו את רגשותיה המורכבים. זה תהליך בו ככל שאנו מכבדות ומקבלות את עצמנו נצליח להכיל את עצמנו וגם את סביבתנו: ילדנו, משפחתנו והסובב.

ההכלה היא גשר, מעבר בדרך לקבלה. במקום תגובות אוטומטיות, ההכלה מאפשרת לנו לשהות, לחשוב, להרגיש, לבחור תגובה ובהמשך לקבל את המצב, גם אם הוא מורכב.

ניתן להכניס תחת מטריה זו את השייכות, האמון, השיתוף הרגשי והאקלים הנוצר בבית המנבא את התקשורת, הקרבה והפתיחות. כ

אויבי ההכלה [“אויבים לא מכניסים הביתה!!!”]

השיפוטיות היא אויב מספר אחד והנגטיב של “ההכלה” גם הביקורתיות מצטרפת לחגיגה ואינה מאפשרת קבלה עצמית שהיא המפתח והתנאי לקבלת הזולת.

כולנו נופלים, טועים, שוגים, [כן, גם מנחת הורים!!!]. השאלה, איך אנו מתמודדים ומגיבים לנפילה של עצמנו. זהו המפתח וההבדל בין היכולת לסלוח, לצמוח ולהתקדם לבין דעיכה, חוסר אונים, דשדוש ברגשות אשמה ונסיגה שבוודאי אינה מקדמת להכלה ולקבלה עצמית.

לקבל את עצמנו זהו מסע של חיים ועבודה מתמדת של לדון לכף זכות, לראות את הזווית החיובית ולדעת שעשיתי ככל יכולתי ברגע הנתון, והתוצאה אינה בידיי.

היכולת לשחרר אחרי מעשה, עליו חשבתי לפני, מאפשרת לי להרפות ולהתמלא ברגשות חיוביים על הבחירה שעשיתי בלי להתבונן בתוצאה, שאינה מלמדת בהכרח אם המעשה היה טוב או לא [שוב, השופט והמבקר הגיעו???].

איך נפתח ילדים מכילים?

  • נאפשר להם חווית מוכלות– ברגע שהם משתפים ומספרים בחוויות. אני איתם. ברגש, בהבנה שהם עשו ככל יכולתם, באמפתיה ובתמיכה.

“ואם עם עשו משהו שאני חייבת להגיב???” אני כבר רואה את הקוראים “קופצים”….דברו איתם בהזדמנות אחרת ותנו להם להגיע למסקנות, אל תזלזלו באנטליגנציה של ילדכם. האמינו כי יש לו מצפון, מוסר ורגשות אשמה והוא, לרוב, נבון כדי לדעת מה עשה לא טוב ואיך כדאי להתנהל בפעם הבאה. כשתחכו בין החוויה לתגובה, תלמדו אותו:

  1. להכיל: לקבל, לא להיבהל, להיות קשוב, מחובר לרגשותיו ולחוויותיו.
  2. לדחות סיפוקים
  3. לא להיות אימפולסיבי
  4. לפתח חשיבה וביקורת עצמאית
  5. להאמין בעצמו
  6. שההורה איתו ולא נגדו
  7. קבלה
  8. צמיחה

 

  • מחמאות על התכונות  ילדינו עושים כל העת מעשים הראויים לציון ומשוב. היכולת להחמיא על התכונה החיובית הבולטת תלמד אותם ממה מורכב המיכל שלהם ותזמן להם את הרצון להגדיל ולעבות את דפנותיו. המשוב יהיה ממוקד, חיובי, עם דוגמא מעשית שמוכיחה…ויבטא ערך או מידה משמעותיים. כך ילדינו יעמיקו את ההכרות של עצמם וימשיכו לבנות בעצמם את עצמם ע”פ המודל שהתווינו להם.
  • העדר ביקורת ושיפוטיות כמה קשה היא המשימה וכמה מתגמלת.
  • למידה והתחשבות ברגשות הזולת תפקידנו, בין השאר, ללמד את ילדנו את ההיגיון, הרגשות, בהתנהגות של הזולת ע”מ שיגדלו להיות מבוגרים אמפתיים, רגשיים ומכילים.

 

בסיס הכלת הזולת, היא היכולת להכיל את עצמנו- בעצמנו.

ההכלה מאפשרת לנו להתנהל בנינוחות ומתוך קבלה את עצמנו ואת זולתנו, מאפשרת לנו לסלוח ע”מ לצמוח ומהווה בסיס איתן לאישיות יציבה, מקבלת ושלווה.

 

 

 

 

ובחזרה לנושא העל, נתרגל חוויות של הקשבה, קבלה, חוסר שיפוטיות וחוסר אמון וביקורת. כך, נפתח את הבסיס לתקשורת זורמת, פתוחה, נינוחה ומקבלת. נוכל לראות את ילדנו, לזהות אם חלילה עבר עליהם משהו, נוכל לפתוח בשיחה לא ממקום חשדן או מאשים ולהתפלל כי הם, בשל המצע, יבואו אלינו וימצאו בנו כתובת.

במאמר הבא כלים לזיהוי אם חלילה היתה פגיעה ואיתותים המחייבים תשומת לב ייחודית.

השארת תגובה