מְבֻקָּשׁ מָקוֹם

שֶׁקֶט,

מְרֻוַּח

עִם אֲוִיר נָקִי וְצַח,

לֹא גָּדוֹל מִדַּי

גַּם לֹא קָטָן.

חָשַׁבְתִּי וָרֹד.

בְּמַחֲשָׁבָה נוֹסֶפֶת

עָדִיף לָבָן.

בּוֹ יִהְיֶה אָדָם

מוּכָן וּמְזֻמָּן

לִשְׁמֹעַ

לְהַקְשִׁיב

לְהַאֲזִין

לְקוֹל וּלְכָל

הַנֶּפֶשׁ, הַנְּשָׁמָה, הָרוּחַ וְהַלֵּב.

"נַעֲשֶׂה אָדָם" [בְּרֵאשִׁית, א', כ"ו]

אָמֵן.