איכות השייכות

 

איכות השייכות

איך נחבר את הילד אלינו ולדרכנו? איך ניצור ילדים שמחים, בטוחים הגאים בעצמם ובמשפחתם? מה הם התנאים ליצירת קשר “הורה – ילד” לאורך זמן? כיצד ניצור את השייכות המשפחתית?

תחושת השייכות היא צורך קיומי המניע את האדם לפעולה ונותן משמעות לחיים.

ממש כמו משמעות הקשר של עם אחד, מיוחד ומאוחד הערב זה לזה, קשור ומחובר ליוצרו ולתורתו. כך כל פריט במשפחה אמור להיות בתחושת חיבור לתאו המשפחתי. ילד המרגיש שייך למשפחה מפתח, בד”כ,  שייכות לחברה, לקבוצת השווים, לקהילה, לעיר, ולכל המעגלים הסובבים.

השייכות היא קנין נפשי המלווה אותו לכל ציר חייו. גם מאסלו בפירמידת הצרכים המפורסמת קבע כי לאחר צרכיו הפיזיים של התינוק, מגיעים הצרכים הנפשיים והשייכות הוא אחד החשובים בהם.

אם הילד מרגיש שייך מבפנים הוא יצליח להתמודד גם בתקופות של קושי ולחדש את השתייכותו. כמו במעבר דירה, בשינוי ובתקופת נסיגה, הקורית בכל בית.

השייכות חשובה ע”מ לחבר את הילד למשפחה, לחברה ומתוך כך להגדרת וגיבוש זהותו.

דרך רכישת השייכות נוכל לעזור לילד לפתח את ה”אני” שלו- אהוב, נחוץ, יכול. כלומר, ילד שמח, בריא בנפשו החש קשור אך גם חופשי ועצמאי להתפתח ולגדול.

קיימות דרכים מרכזיות להגברת תחושת השייכות:

  1. תרומה ומועילות: ילד, ממש כמו מבוגר, אוהב להרגיש שהוא תורם, זקוקים לו, הוא נחוץ ומועיל. ילד שזו הגישה כלפיו ישמח לעזור בבית, לתת מעצמו ובכך יימנעו כל התלונות על העדר שיתוף פעולה, קושי בהאצלת סמכויות ואימהות מתמוטטות כי הן עושות הכל לבד. האווירה המכבדת הקושרת את הילד כחלק בלתי נפרד, חשוב והכרחי במובייל המשפחתי, מנחילה אטמוספירה בה כל אחד עוזר ועושה כמיטב יכולתו למען ביתנו.
  2. שיתוף: על מנת להעביר לילד את התחושה שאנו רוצים להיות חלק מחייו ושהוא יהיה חלק משלנו, עלינו להתעניין בעולמו ולעניינו בשלנו. יש לשתפו בחוויות, רגשות ומחשבות שלנו – תוך שימת דגש כמובן, על יכולת ההכלה שלו. אל לנו להתבלבל בתפקידים, אנו המבוגרים האחראים בתמונה ועלינו להכילו. מטרת השיתוף היא יצירת מודל לחיקוי, קשר רגשי, קרבה והעמקה של הקשר. אך לא החלפת תפקידים….לכן עלינו ליצור מסננות ולחשוב מה מתאים ומה לא.

השיתוף מקרב, מלמד, משתף ויוצר קשר רגשי ורוחני.

  1. התייעצות ובקשת עזרה: כשמתייעצים עם הילד ושואלים לדעתו, הוא מבין כי עמדתו ודעתו מוערכים ונחשבים. יש לגרום לילד, בהתאם לגילו, להבין כי אנו מעריכים את עמדותיו ודעותיו. גם בנקודה זו, אמא יציבה לא רואה פחיתות כבוד להתייעץ עם ילדתה, אך גם שומרת על חוסן ויציבות של עצמה בעצמה. ולא מטה את אישיותה בחוסר ביטחון מכל משוב שמקבלת…
  2. יחס אישי: “חביב אדם שברא בצלם” “לפיכך נברא האדם יחידי” לכל אדם יש את הייחודיות שלו ואת תרומתו האישית לעולם. כל ילד וכמובן מבוגר, אמור לחוש את היותו ייחודי, משמעותי, עוצמתי ותועלתי. גם במשפחה ברוכה ומורכבת, אימא, אמורה לנווט את גידולם של ילדיה כך שיהיה איזון במערך המשפחתי. משפחות המאמצות “שבלונות” מחמיצות את הצמיחה האנדבדואלית ההכרחית לכל פרט. יחס אישי נפתח באמצעות הסתכלות ייחודית, פיתוח חוזקות חותם אישיות, מתן בחירה ומרחב לתפקידים שונים בבית ובחוץ, חוגים, תחביבים והווי ייחודי. הימנעות מקיבעון של “תפקידים במשפחה” שאינם זזים ומשרתים נוחות לטווח קצר אך מזמנים קשיים ובעיות בטווח הארוך.

גם חווית הילד חשובה בתהליך התפתחות השייכות. אם ילד חש שזוכרים אותו, מתחשבים בהעדפותיו, נותנים לו תשומת לב אישית, פתק חמוד, התעניינות בציוני דרך משמעותיים עבורו, יום הולדת, חבר, וגם קשיים והתמודדות מלמדים את הילד כי ההורה רואה וחווה אותו.

ואם ביחס אישי עסקינן, המלצתי העקבית, היא להשתדל להיות עם כל ילד לבד לפחות בעם בשבוע, עם כל אחד מההורים. עדיף לתכנן זאת מראש ע”מ שהילד יצפה וישמח. בזמן זה, אין מגע עם העולם, אלא רק עם הילד הנבחר. איכות הקשר קובעת ולא משך הזמן ועדיף כל עיסוק רוחני ולא גשמי. לדוגמא: שהיה משותפת, משחק, שיחה, יציאה לגינה, ולאו דווקא מתת חומרי.

  1. פיתוח גאוות יחידה“אחד למען כולם וכולם למען אחד”חשוב ליצור ייחודיות ובידול לתא המשפחתי תוך הקרנת שלמות ושמחה. הביטחון הפנימי והנינוחות של ההורים יקרינו גם על הילדים, וכמובן על גורמי חוץ, גם כאשר תהיה התנגדות / ביקורת לחלק מההחלטות/ מעשים וכו. חשוב שילד יחוש חיבור, גאווה ושמח על ייחודיותה של משפחתו וימנה [לעצמו] גם את מעלותיה, חוזקותיה ובעיקר יחוש מחובר, שייך ושמח.

בשיחות ברור מעמיקות עם הורים לילדים עם קשיים התנהגותיים, פעמים רבות, לאחר בתשאול עדין ומקצועי, עולה תמונה לקשיים בתחום זה “השייכות”.

ילד, אמור לחוש חיבור למקום שעושה לו תחושה טובה ומכבד אותו. במידה וחלילה לא יחוש זאת בביתו ששם זוהי הטריטוריה החשובה מכול, הוא יעשה כל מאמץ להשתייך לקבוצות אחרות שתקבלנו אותו. אל לנו כהורים להתנהל בלחץ ופחד המשתקים, מאיימים ומצמצמים את יכולתנו, בבחינת נבואה המגשימה את עצמה. יש להתנהל ברגישות, חיבור פנימי לילד המוביל לאהבה, נתינה, כבוד, משמעת וסמכות לצד מרחב, בהירות, רוגע ודרישות.

לסיכום:

כל ילד אמור להרגיש שייך, אם לא יחוש זאת בבית יבחר לעצמו, חלילה, קבוצה אחרת…

דרכים בסיסיות לחיזוק תחושת השייכות:

  • לשוחח איתם
  • להתייעץ איתם
  • לשתף אותם
  • לתת לכול ילד זמן איכות
  • לתת להם משימות ותפקידים תואמי גיל ע”פ העדפה, יכולת וכישורים.
  • ליצור איתם חוויות – מומלץ ליצור גאווה משפחתית, גאוות יחידה.
  • לתת מרחב אישי, בידול לצד גאוות יחידה ודרישה לסמכות הורית ומשמעת בריאה.

בסיס השייכות הוא תחושת הנראות, המהווה חוט שזור ומוסתר מההורים אל הילד.

חשוב לזכור: תחושת שייכות ניתנת לרכישה, מתפתחת, מתהווה ומשתכללת .

יש להשקיע בה ע”מ שזה יקרה….

אם העיניים שלנו מאפשרות צמיחה אישית, בידול, מרחב ובחירה לצד פיתוח גאוות יחידה, בעז”ה, גם ילדנו ישמח לצמוח בדרך הייחודית הסלולה ומתאימה עבורו -עבורנו.

מאחלת לכולנו נחת והצלחה, סיפוק ושמחה בגידול ילדנו. לשאלות אתם מוזמנים לכתוב אלי

שלכם, אתי.

השארת תגובה