איך נהיה עץ שתול על פלגי מים גם בימים אלו? ובעיקר:וכל אשר נעשה – נצליח!

מה שלומכם בימים  אלו? 

אני מתפעלת ומעריכה
את הנכונות,  האכפתיות  והרצון שלכם,  של כולנו
להיות הטובים  ביותר שביכולתנו. 

אתם עוצרים כרגע, מתמלאים בדלק, בכוחות 
בתעצומות וממשיכים, בעז”ה, להטעין בטוב. 
באתרנו, מגוון תשובות של נשות מקצוע מובילות
שמסייעות לנו להיות כעץ, יציב,  על פלגי מים
אשר פריו ייתן בעיתו 
ועלהו לא יבול. 

דר’ טלי וישנה, רופאה פסיכיאטרית בעלת וותק, “הבית של טלי”

הגב’ שרון מושקוביץ – עו”ס קלינית – בעלת קליניקה פרטית בב”ב
הגב’ רחל לייפר- מנחת הורים, משפחה ונישואין- בוגרת המכון להכשרת מנחות הורים
הגב’ רבקה ויטור- עו”ס קלינית, מומחית בטיפול ב- CBT לילדים ולנוער. 

הגב’ אפרת ברזל – מומחית בהעצמה, טיפול ותקשורת. 

בפוסטים הבאים כוחות נוספים והשראה מנשות מקצוע נוספות.

המשיכו להיות חוליה של אור, כוח , צמיחה
למרות ועל אף
בזכות וגם בגלל
שלכם, מאמינה ביכולותיכם:)

אתי רוזנצוייג- קריאת כיוון 

והנה שו"ת מעשיר ומטעין בדלק טהור ואמיתי עם מגוון שאלות ובעיקר תשובות שיהוו, השראה, לתכנים נוספים שעולים בימים אלו. ואם יש לכם שאלה אנו כאן!

דר’ טלי וישנה עם תשובות למספר נושאים. המשותף: ערבות הדדית, סיוע מקצועי והתייעצות במקרה הצורך.

שלום רב גב’ רוזנצוייג  – קריאת כיוון ואלפי תודות על האפשרות למענה.

אני אם למשפחה המונה חמישה ילדים, כ”י. בני השני, נולד אחרי בת, ילד פעלתן ותוסס מגיל קטן. הוא חכם, מוכשר, למד יפה לקרוא והתפתח בהתאם לגילו. מגן חובה “מכינה” הגננות אמרו שיש לו מרץ רב. מכיוון שהוא נולד לאחר בת עדינה, ייחסנו זאת להיותו בן, נתנו לו משחקים, מרחב להוצאת האנרגיות והתמודדנו עם פרסים, מבצעים וחיזוקים על כל יום שמתנהג יפה בחיידר.

כעת, אנו שבוע וחצי בבית. אני מתחילה להעריך את הרבה שלו שמתמודד איתו בשקט. בנינו, איך לאמר בלשון עדינה, מדבר בלי הפסקה, מתקשה לשתוק, להקשיב בשיחות לאחיותיו, הוא צריך להיות בעשיה כל הזמן, חפצים נשברים לו בלי שהתכוון, כוסות מים נשפכות, מילים שעליהן אח”כ מצטער ויש תחושה שהוא פועל על מנוע.

בעלי, שכל הזמן “עיגל פינות” והכיל אותו, מאבד סבלנות ורגע לפני הוא שאל אותי מה דעתי על אבחון קשב וריכוז. מעבר לעובדה, שלא נראה לי מתאים כעת לצאת איתו למרפאות שוקקות חיידקים, אני גם מתלבטת , אולי זו תגובה למצב החירום? אולי זה בכלל לא על רקע נוירולוגי? למרות שבשחזור לאחור, אני מבינה שאולי קצת נמנענו מלראות ולא בטוחה שנהגנו נכון. קיצורו של דבר. מה עושים? ובכלל, עכשיו אין חיידר. אם יתברר שיש לו קש”ר האם לתת לו טיפול תרופתי?

לתשובתך, הכוונתך המקצועית נודה.

הורים יקרים

זו שאלה שדורשת אבחנה מבדלת בין בעיות ראשוניות למשניות ולכן , החלטתי להפנותה למומחית דר’ טלי וישנה, פסיכיאטרית בעלת קליניקת “הבית של טלי”.

תשובתה של דר’   טלי וישנה  

השאלה שנשאלה היא מצוינת.

התיאור יכול להתאים להפרעת קשב וריכוז, אבל גם לתגובה למצבים של חרדה או מתח. זאת ועוד, לא פעם מדובר בשילוב של השניים – ילדים עם הפרעת קשב וריכוז יגיבו בהקצנה של הדפוסים הקיימים במצבים של מתח.

למרות התקופה הקשה, כן חשוב להגיע לבדיקה. יותר מזה, תרופות להפרעת קשב לא פעם מעצימות מתח ובמקרה זה יכול להיות מצב של “יצא שכרו בהפסדו”, ולכן חשוב מאוד לבדוק שאכן מדובר בהפרעת קשב, ושאכן יש צורך בטיפול תרופתי.

לעתים הטיפול הנכון הוא התנהגותי, רגשי או אחר. לעתים פשוט צריך להבין מה המצוקה של הילד ומדוע הוא מגיב כך ולתת לה מענה.

ניתן לנסות להתאים את הפעילויות השונות גם בתוך הבית לצרכים המשתנים של הילדים, למשל להשתמש באנרגיה העודפת לעבודות שונות לפסח, אך לא כאלה שיכולות לגרום לנזק או חיכוך. (ניקוי כלים עדינים לא תהיה בחירה טובה…)

ישנן מרפאות רבות העובדות גם בימים אלה, משום שמדובר במצבים דחופים הדורשים התייחסות (בעיקר לאור החרדה הגבוהה שהמצב מעורר), וניתן להגיע גם בימים אלה תוך הקפדה על ההוראות של משרד הבריאות.

  •  

שאלה לגבי מתן תרופות לילדים עם הפרעות קשב וריכוז בתקופה זו, בה אין לימודים פורמליים

אנו מצויים בתקופה קשה לכולם. אם בשנים רגילות מוקדש הזמן הזה לניקיונות לפסח כאשר ניתן לשלוח את הילדים לשליחויות שונות, ולהיעזר גם בקרובי משפחה במקרה הצורך, הרי שכעת אנשים סגורים בבתים ועזרה מסבים וסבתות היא מחוץ לתחום (שכן הם קבוצת הסיכון המשמעותית ביותר להיפגע מנגיף הקורונה). הדבר הופך את תקופת לפני הפסח השנה למאתגרת במיוחד, ושאלות שעולות תמיד מקבלות כעת משמעות רבה אף יותר.

אחת השאלות החוזרות היא האם לתת לילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז תרופות בתקופה זו, שבה הם אינם לומדים ואינם נזקקים לשבת בכיתה ולהתרכז.

אין תשובה אחת נכונה לשאלה זו. יש יתרונות לכאן ולכאן, ואנסה לפרט כמה מהם כדי לעזור להורים להכריע.

  1. תרופות להפרעת קשב וריכוז נועדו לעזור לילד, לא לנטרל אותו. ניתן להשתמש בתקופה הזו כדי לראות את ההשפעה של התרופות באופן ישיר, ולא רק מדיווח של הילד או המורים. לעתים באים הורים ומספרים שלו היו יודעים שהתרופה “מכבה” את הילד או גורמת לו להיראות עצוב, היו נמנעים מלתת אותה. פעמים רבות הטענה נכונה, כי כאמור התרופה נועדה לעזור לילד לא לסביבתו ולא לכבות את הילד. לכן, מתן תרופות בתקופה זו היא הזדמנות נפלאה לראות אם התרופה מיטיבה עם הילד או לא.
  2. כאשר התרופה מיטיבה, לא פעם הילדים עצמם רוצים לקחת אותה. יש ילדים שלוקחים את התרופות רק לצורך לימוד, אבל ישנם לא מעט ילדים שנהנים מההשפעה של התרופה על התנהגות, תגובות מתונות ומווסתות יותר, וכדומה. דברים אלה עוזרים לילדים עצמם לנהל את עצמם, וגם לקבל תגובות חיוביות יותר מהסביבה. (ילדים לא נהנים להיות כל הזמן מוקד למריבות וכעס). לכן, כאשר התרופה עוזרת למרכיבים של ויסות התנהגות ומצב רוח, יש מקום לתת אותה גם בזמנים של חופשה, ולא רק בזמני לימודים.
  3. לעומת זאת, התרופות להפרעת קשב לא פעם גורמות לילד תחושה של סגירות. במקרים אלה, ילדים רבים מוכנים לשאת תגובה זו כאשר הם נדרשים ללמוד ולהתרכז שעות רבות, אך אין צורך לכפות עליהם את התחושה הזו בזמני חופשה וניתן להשתחרר מהתרופה בזמנים אלה.
  4. כמו כן ילדים שמציגים חוסר תיאבון קיצוני עם התרופה יכולים להיעזר בימי הפסקה כדי להשלים משקל ולהדביק את בני גילם בגובה ובמסת שריר.
  5. חשוב מאוד להבדיל בין תרופות שפועלות יומית (כמו ריטלין, אטנט, פוקלין, קונצרטה, או ויואנס) לבין תרופות שיש להם השפעה ממושכת (כמו ריספרדל, פריזמה, וכד’). תרופות בעלות השפעה ממושכת חשוב לקחת גם בתקופת החופשה.
  6. באופן מפתיע, ריטלין קצר טווח אינו כשר לפסח ולכן חשוב למצוא לו חלופה עוד לפני החג (רוב התרופות כשרות לפסח, וניתן לבדוק ברשימות בבתי המרקחת).

הקו המנחה חייב להיות טובת הילד, אך סביבה נינוחה ללא מריבות והיתקלויות היא חלק מטובתו של הילד, שאחרת צובר עוד ועוד רגשות אשם, ותחושות שהוא לא רצוי על סביבתו.

 

 

מענה מגב’     שרון מושקוביץ , עו”ס, קלינית, [קליניקה פרטית בב”ב] לאם מתמודדות עם מתבגרת בת 17

אני אם למשפחה ברוכה, בשטח מחיה קטן במיוחד. כל השנה, ב”ה, אין תלונות. הנשואות בבתיהן, הבנים בישיבות, הבחורות של הסמינר עסוקות והקטנים עדיין לא רוטנים ומבקרים. כעת, כשכולנו באותה משבצת, הכל משתנה. יש לי בת בת 17 שעליה אתייעץ. היא נרגנת כל הזמן, לא מוכנה לקום מוקדם “אין סמינר”, הטלפון שלה עובד שעות נוספות, היא אוכלת בלי הגבלה, לא מוכנה לעזור ואני עובדת עצות. מצד אחד, אני רוצה לתת לה מרחב, בחירה, עצמאות ותחושת שליטה ושהיא גדולה. מצד שני, אני יודעת שגבולות וסדר יום כמו גם שייכות הם חשובים ליציבות ואני מודאגת ממצבה. אציין שהיא גם לא מרבה לשתף בתחושותיה ונחשבת למאוד סגורה כל השנה ועכשיו ביתר שאת.

מה את אומרת? מה לעשות? האם היא זקוקה לטיפול רגשי? האם זה יחלוף?

אמא יקרה מאוד  

כל הכבוד שכל השנה אתם מתמודדים בשמחה ובסיפוק עם התנאים שלכם. ברור שבזמן כזה, השינויים  מוסיפים ללחץ הקיים ומייצרים ומחדדים אתגרים. עכשיו, נוצרה הזדמנות , בלי בחירה, לבחור את תגובתנו, דרכנו והאפשרות לכונן ולטפח מערכת יחסים מורכבת. בשביל לקבל תמונה נרחבת הפניתי את השאלה לגב’ שרון מושקוביץ, עוס”ק, בעלת קליניקה פרטית בב”ב, שיש לי ניסיון רב איתה בהדרכות הורים, טיפולים רגשיים ועוד.

להלן תשובתה של הגב’ ש. מושקוביץ עוס”ק

אמא יקרה,

את מעלה שאלה מצוינת שמעסיקה אימהות רבות, ונשמע מתוך דברייך שאת גם מצליחה להבין את שני הצדדים. בחורה בת 17 שמתגוררת במשפחה ברוכה אך לא ממש מחוברת לבית ונוטה לברוח לשינה, לטלפון או לאוכל אכן מנסה לאותת משהו. את שואלת לגבי טיפול, ייתכן שיכולה וצריכה טיפול, אך כרגע נראה שהאופציה הזו נדחית לאור הנסיבות. אני מאמינה שמשבר הקורונה שהוא בוודאי ניסיון בא לומר לכולנו יחד ולכל אחד לחוד משהו.  דווקא תקופה זו שבה הקב”ה זימן אתכם יחד היא תקופה עבורך ועבור הקשר שלכן. דווקא עכשיו אין מי שיכול להושיע (מלבדו יתברך), וארצה לעזור לך לחזור ולהאמין שמאחורי ההתנהגות המסתגרת, יש ילדה קטנה, שמשוועת לקשר, לחיבור, לאמון. נכון ההתנהגות שלה מכעיסה ומעוררת התנגדות, אבל בואי ננסה לראות מעבר לזה ונחפש משמעות, מה היא מנסה לומר? “אולי אתם לא רואים אותי\מבינים אותי\ מקבלים אותי\שמחים בי כמו שאני??” בדיקה לא מעמיקה תגלה שקשה לקבל אותה היא “נרגנת” (כפי שכתבת) , ובאמת קשה להבין ולקבל ילד ממורמר, מקטר שכל דבר לא טוב לו, זה גורם לנו להגיב אליו בד”כ באופן שמחמיר את הבעיה. לאור זאת, אני מציעה כמה דברים:

בראשונה יש לשבת איתה ולומר : “את יודעת מירי, אני כ”כ מבינה אותך, את כ”כ צודקת אין סמינר, ואת זקוקה לחופשה, מרחב ועצמאות ואני אכן מכבדת את הצרכים האלה שמתאימים לגילך את בת 17…, מנגד אני רואה גם את הצרכים של הבית, ערב פסח, חופשת הקורונה הבלתי צפויה, והקטנטנים, בואי נחשוב יחד איך אפשר לשלב בין הצרכים שלך לאלו של הבית. הבית צריך אותך ואני לא מוותרת עלייך, את חלק מאיתנו ואני סומכת עלייך, מה את מציעה?”. חשוב להניח את הדילמה, לפתוח בשיח, וגם לתת לה שליטה ובחירה לפני הגבול, לשדר שאין כאן מאבק כוח, אלא מו”מ שבו מתקיימים שני צדדים.

הדבר השני הוא ההתמודדות עם ההתנגדות\נרגנות שלה. היות וזה מייצר דפוס של הסלמה והתרחקות, חשוב להתכונן מראש תמיד כשמדברים איתה ולומר לעצמנו : “מירי תתנגד באיזו שהיא צורה, אני לא נבהלת, כועסת או מוותרת, אני מסוגלת לשרוד את ההתנגדות, וזו מטרה בפני עצמה,  שמשדרת לה אני חזקה, ונצליח שתינו להגיע למשהו…” שהרי עד היום לרוב היית כנראה בקוטב של ויתור או מלחמה ששניהם אינם יעילים עבור שתיכן. לותר משמעו לוותר עליה, לכעוס משמעו להפוך אותה שוב ושוב “ללא בסדר”. רק היכולת של ההורה לשרוד את ההתנגדות יכולה לקדם הן את הילד והן את המטרות. אני יודעת שאני מגייסת אותך למשימה לא קלה, תאמיני בכוחות שיש לך כאמא שלה, ניכר מהאופן שבו הצגת את השאלה שאת רגישה לסיטואציה, וזכרי שלילדה שלך יש רק אותך, והיא צריכה רק אותך….גם היא תלך לטיפול המשאלה הפנימית של שתיכן זה לכונן יחסים משמעותיים לתמיד.

  •  

שאלה של אם המתמודדת עם חולשה והרגשה פיזית לא טובה

איך אתמודד כשאני לא מרגישה טוב?

בה’ לא משהו רצינו אבל רק בשמחות אני בהתחלה וממש חלשה

 יש לי חמישה ילדים 4 בנים ובת הגדול בן 7 והקטן בן שנה

הבלאגן חוגג  ואין כל כך עזרה ( גם מי שבד”כ היתה באה לעזור כמו קיפול כיבסה וכלים כרגע לא מוכנה בגלל הפחד מהקורונה…) בעלי עובד בתקופות  ערבי החגים באופן מלא כך  שאני מנסה להתמודד עם הכל וזה קצת קשה אני חושבת שחלק מהלחץ שלי זה הפחד שאני לא יסתדר כי אני חלשה…

בד”כ הייתי לוקחת שבועיים עד חודש מחלה ישנה בבקרים ומתפקדת בערב עם יותר עזרה ועכשיו זה לא מציאותי …

 לילדים אמרתי שזה לא קוורנה ואמא קצת חלשה ועיפה  ועד פסח  בעז”ה היא תרגיש יותר טוב

גם עם פסח אני די מאורגנת כי חששתי שלא יהיה לי כח והתחלתי עם העוזרת כבר מזמן ….

 אבל פתאום התגנבה המחשבה שכנראה אצטרך לעשות ליל הסדר בבית איך מתארגנים ומה עושים?במיוחד אם אמא נרדמת כל ערב ב7 עם כולם וקמה בבוקר לקולם…

 אשמח לטיפים איך ומה לעשות…

 תודה רבה .

תשובתה של הגב’ אפרת ברזל “כור של ברזל”       אמא יקרה אחת,

כל מה שקראתי במייל בהקשר של המצב שלך

המצב בכלל ובפרט-

נשמע לי נפלא.

עייפה בשל סיבות טובות?

נפלא.

התארגנות לפסח שהתחילה עם העוזרת מבעוד מועד?

נפלא.

ילדים שמבינים שאמא חלשה אבל זאת לא קורונה?

הכי נפלא.

כביסה לא מקופלת כי הנערה שבאה לעזור מפחדת לצאת מהבית בימים אלה?

נפלא.

אסור לצאת באמת. ואם יוצאים, צריך לדעת איך לשמור על הכללים.

 

ועכשיו בואי נעשה פוקוס:

יש לנו נטיה נשית לרצות להגיע תמיד לאיזשהו סטנדרט שקבענו לעצמנו בשנים עברו,

בשנים אחרות.

מעין אידייאלים שראינו בבתים אחרים, ומצא חן בעייננו, או אפילו בבית של אמנו, חמותינו, או אפילו אצל עצמנו.

ואז אנחנו מתחילות לתסכל את עצמנו

ממש לאכזב ‘את אותנו’ :

אם לא עמדנו

  בציפיותינו  של עצמנו.

הרגע בו אנחנו קולטות שחוץ מתורה ומצוות

אין צורך שנשמור על המסורת “הנקיונית” שלנו, הוא רגע משחרר.

אפשר להעניק לו גם חיוך.

בשנים מסוימות בהן יש לנו ילדים קטנים

ועוד כמה קטנים עוד יותר מהר,

אין שום בעיה שנהיה טובות עם עצמנו,

ונתיר לנו כמה “פרויקטים” שכתבנו בספר החוקים של עצמנו, פעם,

כשהם היו רלוונטים.

יקרה,

אף פעם לא ציפית לילד חמישי.

באף פסח לא היתה קורונה עד היום.

אף ליל סדר לא היה מלא בבקשות כל כך כנות מליבה של אישה

ליציאה ממיצרים

כמו שיהיה טו’ בניסן  בשנה הזו.

ולכן,

כמו שלא כדאי להשוות בין אחים,

לא כדאי להשוות בין ערבי פסחים.

 עצרי הכל,

הרימי עינייך לבורא עולם

הסתכלי על גוזלייך

על הבלגן שהם עושים

על התקוה שיש בלב כולנו, –

ותהני.

 פשוט תהני.

קורונה בורחת מבלגן ונדבקת לסדר.

בואי נרוויח מהימים המתוחים והמיוחדים האלה

את מה שאף פעם לא איפשרנו לעצמנו-

בריאות

אפרת

  •  

שאלה של אם המתמודדת עם ילד בן ארבע וחצי עם פחדים

רציתי להתייעץ בקשר לבני בן ה   4וחצי

מלפני שבוע קשה לו לישון ברציפות -הוא מתעורר ואומר שחולם חלומות ומפחד

 

עם הימים התחיל לומר שחולם על מלחמה , בהתחלה נתנו לו לישון איתנו בחדר- למרות שלא עשינו זאת מעולם , רק בגלל המצב חירום עשינו זאת .המצב הזה ממשיך עוד היום

בלילה האחרון בעלי ישן על ידו במיטה של הילד

אחרי שהייתי ערה איתו ודיברנו על החלום ועל המלחמה

פתחנו את החלון ואמרתי לו אתה רואה שאין מלחמה

אז הוא ענה איך את יכולה לדעת אולי יש מלחמה בשמים או באמריקה 

 

אמרתי לו שאם היתה מלחמה באמריקה היינו יודעים -אתה יודע מה יש באמריקה -יש קורונה כמו שיש אצלינו

ואז דיברנו על הקורונה

 

אני קצת תוהה איך נכון להתנהל איתו שהרי זה בצל הקורונה וחופש מהגן ויציאה גדולה מהשיגרה בלי ידיעה מראש שהולך להיות חופש

 

אשמח לעצותיך המחכימות , תודה מראש. אמא דואגת.

 

תשובתה של הגב’  רבקה ויטור, עו”ס קלינית, מומחית ב CBT לילדים ולמבוגרים

 

אני תמיד אוהבת להציע התבוננות בשאלות שנוגעות לילדים קודם כל  בהתייחס לציר ההתפתחותי ורק אח”כ  בממשק שלהם בציר הזמן.

תראי,ילדים בגיל 4 וחצי חולמים.(ואף בגיל צעיר יותר)בגיל זה החלומות הינם קונקרטיים ומוחשיים וילדים נתקפים בעיתוי לילה .כלומר זהו גם שלב התפתחותי.

אנחנו יודעים  שכאשר ילדים נמצאים במצוקה רגשית הם עשויים  להגיב  דרך שינוי דפוסי השינה שלהם ולכאן מתחבר גם ציר הזמן.כלומר יש כאן הצטלבות בין שלב התפתחותי ומציאות מורכבת בחוץ.

 

הילד שלך צודק! זו מלחמה.והוא אומר את זה בשפתו הקונקרטית.וגם מגיב לזה דרך ההתנהגות שלו.

הוא רואה שינוי מקצה לקצה בסדר היום שלו ,של אבא ,של אמא,ושאר בני הבית,מלווה בתחושת חרדה .רמקולים ברחובות עם הנגנה דרמטית ומזהירה ,אז איך קוראים לזה אם לא מלחמה????

אני חושבת שדווקא ירגיע אותו להבין, שאת מבינה שהוא מבין נכון. ומכאן להמשיג לו את הדברים באופן תואם גיל.

אפשר להגיד לו “מוישי,אתה יודע שיש מחלה כזו שקוראים לה קורנה,ועכשיו אתה צודק כל העולם נלחם בקורנה (גם אמריקה)… .גם אנחנו נלחמים בקורנה.אתה יודע איך נלחמים בקורנה?…לשמוע את התשובות שלו ….לשאול לא להניח שאת יודעת ,איזה מלחמות עוד יש,שלמד בגן?

שאתם דברתם עליהם פעם?

מאיזה מלחמה הוא מפחד באמריקה.

ואז להמשיך ולהגיד איך נלחמים בקורנה.ושהיא אויב קצת מוזר שנלחמים בו בסבון.ואפשר לעשות אפילו קצת הומור  ולצייר את קורונה ואיך נלחמים בקורנה …בקיצור הבנת את הכיוון.לא לשכנע שהכל בסדר כי הוא מרגיש והוא צודק.

ויחד עם זה להבהיר שאתם יודעים איך להלחם וכל אחד בבית נלחם נגד קורנה.אמא נלחמת נגד קורנה ולא הולכת לעבודה וכו וכו.

 ושקורנה שונאת בתים שיש בהם סבון .והבית זה  המקלט שלנו והכי הכי בטוח כאן .ואבא ואני שומרים עליך.וכמובן לא לחסוך בחיבוקים שמדעית אנחנו יודעים שהם מפיגי חרדה משמעותיים ….

 

הייתי גם מציעה  להגיד לו שכנראה הוא דואג ובגלל זה הוא מתעורר בלילה ,ושאת מבינה את זה.

כדאי לפני השינה לדבר איתו לשמוע מה עולה לו בראש ולהיות קצת יצירתיים בהרגעה”להכנס לראש של ילד בן 4″לפעמים עם “פתרונות” יצירתיים ,כמו איך אפשר לחלום חלומות טובים,קריאת שמע,לשים משהו מתחת לכרית שנוסך תחושה של בטחון,ספר תהילים קטן לחילופין חרב, אקדח, מתחפושת של פורים, דובי שגם מפחד ורוצה שהוא ישמור עליו, ועוד כיד הדמיון הטובה .

אם מתעורר בלילה וזה בהחלט יכול להיות מומלץ שאחד ההורים ילווה אותו בחזרה למיטה וישהה איתו עד שירגע או ירדם .כך ילמד שהוא מסוגל להתמודד עם הפחדים שלו.

יחד עם זאת חשוב לזכור שגמישות היא גם שם המשחק ולכן לפי דעתי בימים אלו אם לא עובד באופן שהצעתי אפשר “להכנע”גם לשינה על מזרון אתכם בחדר.אל תדאגו זה ממש לא לנצח.😊

 

והכי חשוב תשתדלו להשאיר  מחוץ לדלת הבית את הקורנה ואת אינפורמציית היתר שהילד שלכם יכול להיות חשוף אליה .

 

בהצלחה

ורק בריאות

רבקה

 

השארת תגובה